וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בהספד מרגש ועם מסר ברור, אביו של הנופל פנה לרה"מ: "עשה עסקה"

עודכן לאחרונה: 1.1.2025 / 8:20

סמ"ר יובל שהם ז"ל נפל בתאונה מבצעית בצפון רצועת עזה ביום שני. אתמול ספד לו אביו, מרצה באוניברסיטת בן גוריון, במילים מרגשות: "הנר שלך כבה, אבל האור שלך יתמיד לעולם"

סמ״ר יובל שהם. צילום: דובר צה״ל,
סמ״ר יובל שהם/צילום: דובר צה״ל

סמ"ר יובל שהם ז"ל, לוחם שריון בגדוד 9 של עוצבת עקבות הברזל, נפל ביום ראשון בצפון רצועת עזה כתוצאה מתאונה מבצעית. יובל הוא בנו של פרופ' אפי שהם, חבר סגל במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון בנגב. אתמול ספד פרופ' שהם לבנו בהר הרצל, במילים מרגשות שלא הותירו עין יבשה ובתיאור מופלא של בנו: אדם מלא ערכים תוך חיבור לרוח, לעשייה, חינוך ואמונה שלמה בנשיאה הדדית בנטל. מי שלחם בגבורה, ושב להילחם חרף פציעתו בג'באליה.

"תראו מה זה עולם", פתח פרופ' שהם את ההספד, "עומד יהודי אבל וחפוי ראש, מעל קבר בנו, ואין לו מילים. זה מוזר. אפילו מוזר מאוד. כי שנינו, אתה, יובל, ואני וגם אמא, אנחנו אנשים של מילים. תמיד יש לנו מה להגיד. את ההספד הזה אני כותב בראש כבר 15 חודשים, מאז ראשית התמרון הקרקעי, בשלוש גרסאות שונות, ועדיין, עכשיו, לפנות בוקר, כשאני כותב את הדברים הללו, רכון על המקלדת, אני לא באמת יודע איפה להתחיל".

הוא המשיך לתאר את הערכים שהובילו את בנו. "הקדוש ברוך הוא, כדרכו, מסדר את הדברים. יובל בננו האהוב - זה השלב שבו שאתה לוחש לי באוזן, 'אבא אל תעשה לי פדיחות עם הפאתוס'. הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו? יובלי שלנו, איש הרוח, איש הספר, איש האמת. אדם של יושרה ושל תביעה ברורה לערכיות, אדם שהאמין בנשיאה הדדית בנטל ולא חסך את שבט לשונו ממי שנמנע מכך. אדם שראה חשיבות בחיי רוח, אך לא כמגדל שן של מחק מנותק, אלא של חיבור בין רוח לעשייה, בין רוח וחינוך. אדם שלא תמיד הגיע לתפילה בזמן או בכלל, אבל תמיד אמרנו שיוכל להתפרנס כחזן בימים נוראים. היה לך קול גדול וחזק".

יובל, כאמור, נפצע בג'באליה, אך הדבר לא עצר בעדו מלהמשיך ולדבוק במשימה, לשוב ולהילחם לצד חבריו. אביו סיפר: "רק לפני שבועיים לקחתי אותך הביתה אחרי שנפצעת ברגל בג'באליה, אספתי אותך ממחנה שדה תימן. מצאת את עצמך ברכבת עם חברתי נירית, דיקאנית הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. פרשת בפניה את התוכנית שלך לשילובה של הפקולטה שלנו בהוראה במכינות. היית איש שחי את החיים בעוצמה. אינטלקטואל, אוהב ספר, אוהב אדם, איש של חברים, אוהב אוכל - ולצד זאת חייל, לוחם, ונורא ונורא אהבת טנקים. באת לעולם בעת לא קלה. בימי מבצע חומת מגן, כשהייתי מגויס בצו 8 עם חבריי לגדוד המילואים 646. לחמנו בטול כרם. ללידה שלך הגעתי ישר מ'אלמנת קש', את אמא הביא סבא לחדר הלידה, ואני, שלא ישנתי 48 שעות, נרדמתי למרגלות המיטה בחדר הלידה, עד שהמיילדת העירה אותי לקראת לידתך".

"האציל: השבת החטופים הייתה עבורך משימה אישית וחברית"

"מקטנות היית סקרן מחד, וחולמני מאוד מאידך. בינינו לבין עצמנו אמא ואני קראנו לך 'האציל'. הייתה בך הנהגה אצילית מיוחדת. מאז שלמדת לקרוא הסתערת על ספרים. ככל שבגרת הרגשת בן בית יותר ויותר ברפובליקה של האותיות. מה שצללת לתוכו היה מיד שלך, לאורך, לרוחב ולעומק. לפתור איתך את מדור 20 שאלות היה עונג צרוף. ספרות, מוזיקה, היסטוריה, קולנוע, גיאוגרפיה ושאר מיני טריוויה. אהבתך לספרים לא הקהתה את אהדתך לספורט".

"'אבא בבקשה, זה מביך, בלי אחרי מות קדושים אמור'. אבל אני חייב, לא יכול לעצור מלספר. נלחמת להיות לוחם קרבי, ערב גיוסך עמדת על כך שיתנו לך עוד צ'אנס, כשהורידו לך פרופיל. ירדת במשקל. בטנק - ספריה - 'הוביט', 'הארי פוטר', ניטשה. כמה אהבת להיות לוחם בשריון, גאה בשירות שלך, כמה היינו גאים בך. כמה היה חשוב לך לקבל תמיד את ברכת הבנים לפני יציאתך לדרך. כמו גם לפני שבוע כשנפרדנו בפעם האחרונה ליד מתחם ההסעות ב'טדי', בירכתי אותך, הבטתי לתוך עינייך וביקשתי כמו תמיד שתשמור על עצמך. גם אספר על הוויכוחים הקשים, הנוקבים שהיו בינינו, בטונים בוטים, על פוליטיקה, ממשלה, מלחמה, המעורבות שלי במלחמה, השאלה אם ההפגנות מחזקות או מחלישות ומה מותר ומה אסור להגיד בהפגנות. אמש אמרתי לחברינו, הוריו של הירש, שנלחמת מהיום הראשון עד מותו של הירש. שהיו לא מעט פעמים שגם אתה וגם עדי שלנו צעקתם בקולי קולות, בקולות החזקים והיפים שלכם, את שמו של הירש, כי כל כך רציתם בהשבת החטופים. זו היתה עבורך משימה אישית, חברית, מנוע פנימי".

בסיום הדברים פנה שהם לראש הממשלה וקרא לביצוע עסקה להשבת החטופים באופן מיידי. "אני קורא למקבלי ההחלטות, לאנשים שכמאמר הפרשה, בלעדיהם לא ירים איש את ידו את רגלו ובראש ובראשונה לראש הממשלה - אדוני ראש הממשלה, זה לא סוד שאנחנו לא רואים עין בעין, אבל כאן, מעל קברו הטרי של בני אהובי, בנינו אהובנו, איש אשר רוח אלהים הייתה בו ואיננה, אני תובע ממך, בשמו, ובשמם של כל כך הרבה אחרים, עשה עסקה. יקירינו נלחמים בעזה במשך 15 חודשים כדי שהחטופים ישוחררו. הלחץ הצבאי הוא אולי מסגרת הדברים, אבל לא הביא לשחרורם. יש רוח בעם ויש רוב בעם, חתור לעסקה עכשיו".

"לך יובלי אהובי, ילד גדול, של חכמה ויושר ואור, אני מבטיח, נלך בנתיב שבו הלכת לאורך, נרבה אור בעולם, הנר הפרטי שלך לצערנו כבה, אבל האור שלך יתמיד לעולם".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully