מועצת עומר הודיעה בשבוע שעבר כי "פינתה את פזורת אל-עביד מתחום השיפוט של היישוב", וכי "הוסדרו פתרונות דיור חלופיים עבור המשפחות המפונות". אולם אמיר א-טייב, בן המשפחה שפונתה - נצר לשושלת ארוכה ונאמנה למדינה - טוען כי לא נערך עמם שום הסדר.
"רשות מקרקעי ישראל השלימה בשבוע שעבר את פינוי פזורת אל-עביד משטח של כ-20 דונם בתחום שיפוט היישוב עומר", נכתב בהודעת המועצה ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י). "במסגרת תהליך הפינוי, הוסדרו פתרונות דיור חלופיים עבור המשפחות המפונות ביישוב החדש אל-סייד, המיועד להסדרת ההתיישבות הבדואית באזור".
"מאז שסבא שלי היה משרת של משרד הביטחון ב-48' ועד היום, דור אחרי דור אנחנו משרתים ונאמנים למדינה", אומר א-טייב בכאב. "ואז הוא (ראש מועצת עומר, ארז בדש, ע"א) בא ואומר 'פינינו מישהו שהשתלט על האדמה', כאילו אנחנו לא אזרחי המדינה. הוא לא מכיר את הסיפור שלנו, לא מכיר אותנו, מי אנחנו, מה נתנו למדינה. בעומר גר תושב שהיה המושל הצבאי בשנות ה-50, שמכיר את סבא שלי טוב. הגעתי אליו, הוא היום בן 94, הוא אמר לי 'סבא שלך שירת את המדינה, המדינה הביאה אותו לפה'. הוא אמר לי 'הזיכרון שלי לא משהו, אבל את סבא שלך אני לא יכול לשכוח'. סבא שלי שירת את המדינה בשנות ה-40, עשה מלא משימות באזור עזה והעוטף, שמר שם על קו המים, ואז הביאו אותו לפה בשנות ה-50".
גם על ההתייחסות אל משפחתו בתור "פזורת אל-עביד" מותח א-טייב ביקורת קשה. "כשבאו להכניס את המשפחות של הבדואים למשרד הפנים, באו לשייחים והשייחים אמרו 'כל מי ששחור פה קוראים לו אל-עביד'. 'אל-עביד' זה עבדים, אז קראו לכל השחורים בדרום פה 'עבדים'. אבל זה לא ככה, סבא שלי לא היה אף פעם עבד של אף אחד".
אמיר, כמו יתר אחיו ואפילו אביו, נולדו בבית - שנאלצו להרוס במו ידיהם. "הבית שנולדתי בו, שאבא שלי נולד בו, הסביבה שבה אתה מרגיש בנוח ובביטחון, כמו כל בית שמישהו נולד בו. להרגיש בנוח זה רק שם". את הבית הזה קבעו הרשויות להרוס ב-18 בדצמבר, ושבוע לפני כן, מספר אמיר, "הבאתי שני שופלים והורדנו את הבתים".
"הגענו למצב שאנחנו צריכים להרוס. אחרי הרבה מאמצים, שנים על גבי שנים שאנחנו מנסים למצוא פתרון הולם ובסוף הגענו למצב שיש תאריך להריסה. ישבתי עם המשפחה, אבא שלי אמר לי 'תעשה מה שאתה חושב לנכון, אבל לא להגיע למצב שכוחות ההריסה יגיעו אלינו ויהרסו לנו את הבתים', משתי סיבות: הראשונה - שהצעירים לא יעברו חוויה שלילית, שלא תהיה חוויה שתעשה נזק בלתי הפיך, ומהצד השני - המשפחות מסביב, שמסתכלות עלינו כמשפחה משרתת, נאמנה למדינה, אזרחים טובים שעושים את המוטל עליהם - שיגיע מצב שנעמוד מול הממשל ותהיה אצלנו הריסה, זה יפחית את הערך של המשפחה ואת מה שעליו גדלנו, על מה שחינכו אותנו".
בין היתר, ביקשו הרשויות להרוס עצים שנטע אביו של אמיר. "אבא שלי עבד בקק"ל 40 שנה, יצא לפנסיה לפני חודשיים. יש מלא עצים שאבא שלי נטע לאורך השנים, והוא אמר להם שאין מצב שהוא מוריד עץ אחד אפילו. אמר להם ש'זה נגד כל הערכים שגדלתי עליהם וגידלתי את הילדים שלי'. הוא אמר לי שיותר קשה לו לראות שהם הורסים את העצים מאשר את הבית. ובכל זאת הם באו והורידו את כל העצים".
אמיר הוא משרת מילואים פעיל, שגויס לפיקוד העורף במחוז דרום ב-7 באוקטובר 2023. את הבשורה על הריסת ביתו קיבל כשהוא על מדים. "גויסתי למילואים עד חודש יולי, הייתי במילואים ברצף, תקופה לא קלה. וכשהיינו שם קיבלנו התראות, טלפונים, אני אישית קיבלתי טלפון מיחידת יואב שבאים להרוס את הבית, ושאני אבוא אליהם. אמרתי שאני לא יכול כי אני נמצא במילואים, אז הקצין של יחידת יואב אמר לי "מה, המדינה השתגעה? מה הם מזמינים לך הריסה כשאתם נמצאים במילואים?". הוא שם את זה במגירה ואמר 'אני לא מתייחס לזה עד שתסיימו, ואז נראה מה אפשר לעשות'. הוא ניסה לעצור את זה, אבל לא הצליח".
על פי הודעת מועצת עומר ורמ"י, בני המשפחה פונו לפתרונות דיור חלופיים שהוסדרו עבורם בא-סייד, אולם לטענת א-טייב הדבר לא נכון - ובני המשפחה חיים בשגב שלום. "א-סייד לא היה ולא נברא", אומר אמיר. "אנחנו נמצאים כיום בשגב שלום, מגרשים אין. הייתי בישיבה איתם, המנהל של המינהל הסביר לי שאנחנו צריכים להיכנס להתמודד במכרז, כמו כל האנשים שמחכים כבר שנים למגרשים בשגב שלום. יש לי שלושה אחים שיש להם כבר מגרשים שם, ואבא שלי גם הלך למגרש שלו. השאר בשכירות, מחכים לפתרונות".
הוא אף מותח ביקורת על ההודעה של מועצת עומר, ואומר: "אני יודע שזה עניין פוליטי גם, שראש מועצת עומר בא עם הכוחות של ההריסה, צילם שם וחגג על זה שהגענו להסדרה, אבל זה לא היה ולא נברא. אמרנו שאין לנו פתרון. שמי שכן יש לו מגרש רכש אותו בכסף שלו וזה לא משהו שהוא קיבל מהמדינה כהטבה. כל התהליך שעשינו, עשינו בעצמנו, בלי עזרה של אף אחד. כשהוא (בדש, ע"א) בא ומרגיש שהוא עשה משהו טוב למדינה והעביר אותנו, זה שקר שהם מעבירים אחד לשני ומאמינים בזה בסוף. אנחנו נמצאים בשכירות, אין לנו מגרשים, אין לנו מקום לגור בו. זו המציאות שאנחנו חיים בה".
בחודש הבא, אמור אמיר לחזור למילואים. "מחכים לי כבר מהיחידה שאאשר, ואני לא יודע אם לאשר או לא. אני נמצא במקום שאני לא מכיר, סביבה חדשה, המשפחה שלי לבד, לא יודע אם אני יכול להשאיר אותם. זה לא כמו שהמשפחה הייתה ליד עומר, שומרים אחד על השני, אז אני יכול לצאת למילואים לחודשים ארוכים ולא להסתכל אחורה. אתה מסתכל קדימה על העתיד ואתה לא רואה תקווה. אתה לא רואה את האור בקצה המנהרה".
"ביקשתי מהם דבר אחד - אמרתי להם, אני רוצה את המינימום של המינימום. לא ביקשתי מגרשים בחינם, ביקשתי לקבל את ההכרה שאני מפונה, ויש לי את הקדימות לקבל מגרש ולגור עם המשפחה שלי בכבוד. אני ארכוש את המגרש הזה בכסף שלי, אני לא צריך טובות, פשוט אני לא רוצה להיכנס למכרזים שיש לי סיכוי של אחד לאלף לזכות. אני יכול לחכות עוד 10, 15 שנה, בלי עתיד. לשלם שכירות על סתם ואני לא ארגיש שייכות לשום מקום, אז עדיף לי כבר לרדת מהארץ מאשר להתחיל לחכות ולקוות שיהיה טוב".
סוגיה נוספת אותה אמיר מעלה לקראת סוף השיחה היא ההשפעה של ההריסה על בני הדור הצעיר - אלה שכמוהו וכמו אחיו, עתידים היו לשרת את המדינה. "יש דור שעכשיו אני לא יודע איך לשכנע אותם ללכת להתגייס. אומרים לי 'תקשיב, זה מה שעשו לנו, אני צריך לדאוג למשפחה, למה לי ללכת לצבא? אני הולך לעבוד'. דברים שחונכנו עליהם מסבא ואבא, קשה לי כבר לחנך את הילדים על זה. כי המציאות אחרת, החלטות של ממשלה שלא מתייחסות למשפחות הטובות. אתה יודע מה זה כשבא אליך שכן מאום בטין, שלא מתגייסים, ובא ביום של ההריסה, מסתכל עלייך בעיניים ואומר לך 'תראה, זו המדינה שאתה נאמן אליה, שאתה הולך לשלוח את הילדים שלך לצבא, ותראה מה עושים לך בסוף'. תגובה כזאת יכולה להרוס לך את כל החיים. לא רצינו להגיע למצב הזה, אבל הגענו ושילמנו את המחיר הזה. אני מנסה למזער את הנזק".
מהרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב נמסר: "הרשות משקיעה משאבים רבים בתכנון ופיתוח פתרונות התיישבות לאוכלוסייה הבדואית, בתהליך של הסדרה, על מנת שכל תושב ופזוראי יבנה את ביתו באופן חוקי ובכבוד ותוך מתן מגרשים חינם ומענקים לזכאים. לאמיר ומשפחתו מגרשים מפותחים כבר משנת 2000 בשגב שלום בגודל של כ 1200 מ"ר עם זכויות של 4 יח"ד בכל מגרש, שרובם עומדים ריקים כבר שנים רבות. הרשות בקשר עם המשפחה לאורך כל התקופה בנסיון לשכנעם לעבור למגרשים ולבנות שם את ביתם באופן מוסדר וחוקי. צר לנו שהגענו למצב שבו המשפחה נאלצה להתפנות באופן זה. מדובר במשפחה חיובית אשר שרתו ומשרתים בצה"ל ותורמים למדינה. משכך, תעמוד זכות מיוחדת לזכאים ששרתו בצה"ל לקבל זכות קדימות ברכישת מגרשים עתידיים בשגב שלום וזכאויות נוספות בהנחות וסבסוד מגרשים".
ראש מועצת עומר, ארז בדש: "אנו פועלים בנחישות להסדרת הבנייה בנגב ולשמירה על אדמות המדינה. פינוי פזורת אלעביד, שבוצע תוך מתן פתרונות דיור הולמים למפונים, מדגים את מחויבותנו לאכיפת החוק באופן מאוזן ואחראי. אני מודה לכל הגורמים שסייעו להשלמת הפינוי, ובמיוחד לרשות מקרקעי ישראל ולפרקליטות מחוז דרום. נמשיך לפעול בנחישות למען שמירה על החוק והסדר בתחום המועצה".
שירה תם, מנהלת חטיבת השמירה על הקרקע ברמ"י: "לאחר מסכת משפטית ארוכה ולאחר פסיקת בית המשפט, הרשות פעלה לפינוי המקרקעין בצורה מהירה, מקצועית ועבדה בשיתוף פעולה עם גורמי האכיפה הרלוונטיים. רשות מקרקעי ישראל תמשיך לפעול ולהילחם בתופעת הפלישה לקרקעות על מנת להבטיח ששימוש בקרקעות המדינה יעשה בהתאם לחוק ולטובת כלל הציבור".