בשנה שעברה, במהלך מלחמת חרבות ברזל, הוקם באוניברסיטת בן גוריון בנגב מרכז חדש למדעי הרוח הסביבתיים. מטרת המרכז לבחון את משבר האקלים והמשבר הסביבתי בכלים של מדעי הרוח והחברה, ולא בכלים המסורתיים מעולמות מדעי הטבע וההנדסה.
"זה נכון, יש מלחמה, ויש בחירות, ויש אלף ואחד דברים, אבל מתישהו המלחמה תיגמר והמשבר הזה לא הולך להיגמר", מסביר ד"ר איתי מרינברג מיליקובסקי, מראשי המרכז החדש. "יכול להיות שזו הייתה עוד דרך שלנו לנסות, בתוך כל האפלה, לעשות משהו טוב. לראות איזשהו עתיד ליום שאחרי".
מרינברג מיליקובסקי מסביר כי ההתעסקות במשבר הסביבתי מנקודת מבט של מדעי הרוח היא מגמה הולכת וגוברת ברחבי העולם. "הקמת המרכז היא הגשמה של חלום משותף שלי ושל חברה וקולגה מהמחלקה לארכיאולוגיה, ד"ר מיכל בירקנפלד. שנינו כבר הרבה זמן הוגים במחקרים שלנו גם בשאלות סביבתיות - מיכל בארכיאולוגיה, ואני בספרות עברית - ושנינו כבר הרבה זמן חשבנו על הצורך לייצר מעין קהילה מחקרית שתעסוק בתחום הזה, בכל הדיסציפלינות של מדעי הרוח. יש היום מרכזים דומים בהרבה מאוד אוניברסיטאות באירופה ובצפון אמריקה".
"הרעיון שעמד מאחורי זה הוא שאנחנו רגילים לחשוב על משבר האקלים ועל המשבר הסביבתי בכלל כעל משבר ששייך לעולם של מדעי הטבע בלבד - שהפתרונות שיימצאו לו הם פתרונות שיונקים מעולם מדעי הטבע ומעולמות ההנדסה, נניח פתרונות טכנולוגיים, פתרונות לאגירת פחמן, פתרונות ליצירת חומרים מתכלים וכל מיני מנגנונים של מיחזור. אבל אנחנו שוכחים דבר אחד - המשבר הסביבתי הוא בסופו של דבר משבר של האדם, הוא תוצאה של תשתית תרבותית ומחשבתית מאוד עמוקה, שמושרשת בכולם. והדיסציפלינות שאמונות על ניתוח הדבר הזה הן באופן טבעי של מדעי הרוח: מיכל כארכיאולוגית יכולה לחקור את תהליכי ההתמודדות של בני אדם שחיו בתקופות קדומות עם מציאות של תנאי אקלים קשים במדבר, היסטוריון יוכל לבדוק איך תפיסות מסוימות של טבע השפיעו על היחס לטבע בנקודת זמן מסוימת, וחוקרי ספרות יכולים לבדוק את הטקסטים המכוננים, שבהרבה מקרים מייצרים סוג של תודעה וחושפים את הלא מודע הקולקטיבי שלנו".
כחוקר ספרות בעצמו, מרינברג מיליקובסקי מספר כי הספרות העברית בשנים האחרונות כמעט שלא עוסקת במשבר האקלים. "יש הרבה מאוד דברים אחרים שהספרות העברית מוטרדת מהם: סוגיות של זהות ישראלית, של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שאלות של מעמד ומגדר, אבל משבר האקלים פשוט לא נוכח", הוא אומר.
אולי כי קשה להגיע לחשוב על זה במציאות שלנו כאן בשנים האחרונות...
"נכון. יש לזה סיבות, חלקן אפילו טובות, אבל צריך לזכור שזה לא הכרחי. ושנורא חשוב לפתח את היכולת לדמיין מציאות אחרת. ולשם כך אתה צריך לייצר שפה, ובהקשר הזה ספרות, אמנות, קולנוע - הם נורא חשובים. זה נוגע גם בשאלות של מדיניות ציבורית, שגם היא מושפעת בעצם מתהליכים תרבותיים - השאלה מה ילדים שומעים בבית הספר. אם ילד לא שומע בכלל על משבר האקלים, אז הוא לא יודע שיש כאן משהו להתמודד איתו. אם אדם לא קורא על משבר האקלים, מבחינתנו זה באמת נדחק לשולי התודעה".
אז אילו פתרונות מדעי הרוח יכולים להציע?
"המילה 'פתרון' היא מילה קצת גדולה. אם אנחנו חושבים על הצורך לייצר שינוי חברתי ביחס לשימוש במשאבי טבע, ביחס לצרכנות - אלה סוגיות שהן לא טכנולוגיות, הן סוגיות תרבותיות וחינוכיות. כמו שהדרך להציל את פרחי הבר לא עברה ביצירת טכנולוגיה מיוחדת שתשמר פרחי בר, אלא בראש ובראשונה בתהליכים חינוכיים שגרמו לכך שלפני כמה עשרות שנים ילדים במדינת ישראל הפנימו שלא קוטפים פרחי בר. זו דוגמה טובה למפנה שהוא חינוכי-תרבותי שמכיר באחריות של האדם למעשיו, ורוצה לפתח את האחריות הזו כדי לייצר עתיד טוב יותר".
"היינו רוצים שהקהילה המחקרית שתתגבש סביב המרכז תהיה קהילה של אנשים שמגיעים משני הצדדים של הקמפוס - גם של מדעי הרוח, וגם של חוקרים וחוקרות שמגיעים מעולם מדעי הטבע ומדעי הסביבה", ממשיך מרינברג מיליקובסקי. "יש מקרים שבהם מלכתחילה המחשבה צריכה להיות יותר הוליסטית - אם עכשיו חוקר מגיש בקשה למענק מחקר, שיאפשר לו לבחון תופעה מסוימת שקשורה להתמודדות של חברה אנושית כלשהי עם תופעה שקשורה לניצול משאבי טבע, אני חושב שחלק מהמחקר צריך להיות גם מה גורם למה שקורה. ובהקשר הזה, ניתוח שמקורו בעולם של מדעי הרוח יכול להיות מאוד קריטי: אתה יכול לשבת על טקסטים של חברה, ולהבין למה שם התפתח דפוס אחר של יחסים בין אדם לטבע. ואולי לחברה כזו מתאים פתרון שונה ממה שמתאים לחברה אחרת".
זה, שוב, בהנחה שהחברה בכלל פנויה לחשוב על הדברים האלה
"בסוף המלחמה תיגמר. עוד שנים רבות נתמודד עם גלי ההדף שלה ועם כל הדברים האיומים שקרו, אבל משבר האקלים לא הולך לשום מקום. הוא כאן, עבורנו ועבור ילדינו ונכדינו והילדים של נכדינו. אני חושב שחלק מהחובה של חברה אנושית זה לנסות לחשוב קדימה, ובהקשר הזה אני באמת חושב שלחשיבה מבוססת מדע, ושחוצה גבולות דיסציפלינריים, יש פוטנציאל להניע תהליכים מבריאים".