"המשרד לפיתוח הנגב והגליל הפך לקופה של כלבויניקים, קופה פוליטית שבסופו של דבר מי שיושב בראש המשרד מחליט איך כספים קואליציוניים יועברו" - כך אומר יוהן אטלן, מנכ"ל מועצת הנגב, גוף אזרחי של ראשי רשויות ונציגי ציבור למען הנגב.
את הדברים אומר אטלן על רקע החקיקה אותה מקדמת ח"כ לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית), במסגרתה יותר מעשרה יישובים בשטחים יוכרו כחלק מהנגב, כך שיקבלו כספים מתקציבים שיועדו לנגב במסגרת "חוק הרשות לפיתוח הנגב". אטלן השתתף אתמול ביום עיון בנושא החקיקה והאתגרים העומדים בפני הנגב, בביתה של מובילת המאבק בחוק ח"כ יסמין סאקס-פרידמן (יש עתיד) בבאר שבע.
מועצת הנגב פועלת מזה כעשור והיא לוקחת חלק ומובילה מאבקים רבים למען עתיד הנגב. מטרת העל של המועצה היא "קידום שינוי מדיניות וסדר יום אזרחי התואמים את הצרכים, השאיפות והתקוות של תושבי אזור הנגב". אולם בניגוד למה שניתן אולי לצפות, למועצה אין עמדה רשמית כלפי החקיקה. "למועצת הנגב יש עמדה אך ורק לגבי סוגיות שנעשתה עבודת עומק עליהן", מדגיש אטלן. "אנחנו בדרך כלל לא מתעסקים בדברים שזורקים בתוך הפוליטיקה, חקיקה כזאת או אחרת, כי אלה דברים מאוד קצרי טווח. הסוגיה הזאת של החוק של סון הר-מלך, אני מנחש שהיום זו סוגיה שראשי הראשויות יהיו חלוקים לגביה. זאת סוגיה שנצטרך לנתח לעומק כדי לייצר הסכמה, והמאמץ לא שווה את זה - מכיוון שזה לא חוק שישנה את הנגב".
אטלן מותח ביקורת על הרשות לפיתוח הנגב והמשרד אליו היא כפופה, ואומר: "לרשות לפיתוח הנגב היו שנים טובות, יחסית, ובשנים האחרונות אנחנו רואים הידרדרות מאוד מאוד משמעותית ביכולות, בסמכויות, בכוח ובתקצוב של הרשות. ולכן הרשות הפכה להיות מין קופה קטנה כזאת. בכלל, המשרד נגב-גליל הוא קופה קטנה. כל פעם משנים את השם שלו: בהתחלה זה היה 'הנגב והגליל', אחר כך 'הנגב, הגליל והפריפריה', אחר כך 'הנגב, הגליל והפרויקטים הלאומיים'. שינוי השם מעיד על דבר אחד בלבד - על הרצון להפוך אותו לקופה של כלבויניקים, קופה פוליטית שבסופו של דבר מי שיושב בראש המשרד לפיתוח הנגב והגליל הוא שמחליט איך כספים קואליציוניים יועברו. לפעמים זה לכאן, לפעמים זה לשם, וזה הכל תלוי מאוד בפוליטיקה מאוד קטנה, ממש לא אסטרטגית, קצרת טווח"
לדבריו, "אנחנו גם רואים את זה לפי הפרויקטים: בסוף אלה פרויקטים קטנים, לא משני מציאות בנגב. פרויקט של לעשות קבוצת ספורט פה ולבנות מגרש ספורט פה, דברים שהם לא אסטרטגיים. דברים קצרי טווח, דברים שהם מאוד מפרגנים לראשי הרשויות ברמה האישית, כי הקשר הבינאישי עזר להם להשיג את זה, אבל במבט מאקרו על הנגב, על האתגרים העצומים שעומדים לפניו - זה לא מזיז את המחוג ולו במילימטר".
אטלן מסביר כי הוא עצמו עושה הבחנה בין מרבית היישובים הנכללים ברשימה, הנמצאים בדרום הר חברון, לבין קריית ארבע וחברון. "מהותית ותכנונית, אני אישית סבור שיישובי דרום הר חברון הם חלק מהנגב. זה שהם לא נכללו תחת הנגב עד היום, לפי דעתי, זו טעות. התושבים של אותם מקומות נעזרים, מסתייעים ומגיעים לקבל שירותים מיישובי הנגב - בוודאי מבאר שבע, וגם מערד. ולכן יחסי הגומלין של תושבי דרום הר חברון הם הרבה יותר משמעותיים עם הנגב מאשר עם תל אביב או ירושלים, שלא כמו קריית ארבע - שנמצאת מחוץ לקו שמגדיר מהו נגב".
הקו עליו מדבר אטלן הוא קו רוחב בשם קו 115 ברשת ישראל (שיטת קסיני-סולדנר), והוא "עובר בקריית גת, חותך מחלק מיישובי המועצה האזורית חוף אשקלון, ואם אתה ממשיך מזרחה אתה רואה שהוא מכליל תחתיו גם את יישובי דרום הר חברון. זה לא מקרי - הם אמורים להיכלל תחת הנגב, ולפי דעתי היישובים האלה צריכים לקבל את הסיוע, כל עוד יש תקציבים וכל עוד אפשר לעזור להם. לא רק דרך הרשות לפיתוח הנגב, זה התקציבים הקטנים, אלא באופן כללי, דרך תקציבים גדולים שמגיעים לנגב, גם היישובים האלה צריכים להיכלל".
אם זה הכסף הקטן, אז על מה כן צריכות להיות המלחמות של הנגב?
"יש החלטות ממשלה שיושבות ועומדות ולא מומשו, חלק מהן קשורות לחברה הבדואית. החלטת הממשלה הגדולה ביותר, תוכנית החומש לחברה הבדואית, שהיא לא מומשה מספיק. שנית, הנושא של נמל תעופה בינלאומי משלים בנגב גם הוא כרוך בהחלטת ממשלה. יש החלטת ממשלה להקים את נמל התעופה בנבטים, וזה לא מתקדם. משרד הביטחון חושב שהנגב הוא שלו. מעבר צה"ל לנגב זה אחלה פרויקט, אבל בוא, הוא לא יביא את הבשורה ואת הרווחה שנמל תעופה בינלאומי משלים יביא לנגב. מעבר צה"ל לנגב זה אלמנט מסוים, שעוד צריך להוכיח את היכולת שלו להביא אימפקט. אני מאמין שהוא יביא אימפקט, כמה גדול? ההערכות הן - הרבה יותר קטנות מנמל תעופה בינלאומי. גם בהיקף התעסוקה שהוא יביא, וגם בהשפעה ובאימפקט הכלכלי המחלחל, או המשפיע באדוות, על הסביבה. נמל תעופה ישפיע בצורה מטורפת על הכלכלה של האזור".