התקיפה הישראלית באיראן בוצעה על ידי טייסת 107 הממוקמת בבסיס חיל האוויר בחצרים. נווט הקרב ט', שהיה חלק מהתקיפה, משחזר את אירועי אותו יום ומבהיר: "זה לא שמודיעים לך בוקר אחד 'מזל טוב, אתה הולך לתקוף באיראן. זה תרחיש שאנחנו מתאמנים לקראתו בטייסת כבר שנים".
"לפני שיוצאים למשימה, אנחנו חייבים להיות בטוחים שנוכל להביס את האיום", מספר ט', "בין אם מדובר בסכנות הטמונות בתקיפה כזאת רחוקה, או בניסיונות האויב לפגוע בנו באוויר. לומדים מה היכולות שלו, מה מסוגלות הנ"מ שלו ואיך אנחנו מתגברים על מכשול שינסה להציב בפנינו לפני, תוך כדי ואחרי".
בעקבות מתקפת הטילים של איראן על ישראל כשלושה שבועות קודם לכן, הגיע רגע הפקודה לתקוף. "מכנסים את כולם, מפקד הטייסת מגיע, נעמד על הבמה ומתאר את המשימה שלב אחר שלב", מתאר ט'. "מרגש מאוד להיות חלק בתקיפה כזו, אבל במקביל גם מבינים את גודל האחריות על הכתפיים. אין מקום לטעויות".
הטכנאים רב"ט ליאם ושלי וטוראי גל מתארים את ההכנות לתקיפה. "קראו לנו ואמרו לנו להרים את המטוסים. פעולה כזאת היא כשלעצמה שגרתית, אבל הבנו מיד מהדחיפות ומאופי המשימה שלנו - שאנחנו הולכים לעשות משהו גדול. ברגע שכל המשימות והבדיקות הושלמו, משחררים אותנו לעיסוקינו, וחרושת השמועות מתחילה - כל אחד זורק מדינה אחרת או מנחש אילו מטרות נבחרו, אבל יותר מהכל, מחכים כבר לצוותי האוויר שיחזרו בשלום, ושאפשר יהיה להגיד שהמשימה הושלמה בהצלחה".
סרן ט' ממשיך לתאר את השתלשלות האירועים. "אנחנו עולים על המטוסים ופוגשים אותם ביציאה, מדביקים אחד את השני בהתרגשות. כולנו יודעים שאנחנו יכולים לסמוך עליהם בעיניים עצומות". לדבריו, "ברור לנו גם שבכל רגע התנאים עלולים להשתנות והמשימה תידחה למועד אחר, אבל כשהמטוס ממריא ואנחנו באוויר, האסימון נופל - זהו, עכשיו זה קורה".
הוא מתאר כיצד לעולם לא ישכח את ההכרזה ברשת הקשר: "רשאים לתקיפה". "עד שהגלגלים לא נוגעים בקרקע הקשיחה של מסלול הנחיתה חזרה בבסיס, זה לא נגמר. אנחנו מבינים מיד שמדובר בתקיפה היסטורית. המשפחה ובת הזוג כבר מפענחים לבד ומתגאים".
