הפוך, שחור, קרוב לבית: מפת בתי הקפה של באר שבע נחשפת

קפה הוא אולי המשקה הפופולרי ביותר בעולם אחרי מים. פולי הקפה צומחים במקומות שונים ומרוחקים ברחבי העולם, ובמגוון רחב של תרבויות לקפה יש משקל רב יותר משל סתם עוד משקה. בין אם מרתיחים מים בבית כדי לפתוח את היום, או נפגשים עם קולגה או חבר כדי לשתות בבית קפה - המשקה המריר מהווה אירוע חברתי שלם.

אולם מי שיחפש בתי קפה בבאר שבע לא ימצא אפשרויות רבות. "מה שאני אוהבת בלצאת ולשבת בבית קפה זה שזה מקום מפגש בעיר שמאפשר גם בילוי חברתי", מספרת הדר גילן, בת 27 מהיישוב קדימה, שסיימה לפני כמה חודשים תואר בפוליטיקה וממשל ותקשורת באוניברסיטת בן גוריון. "לקבוע עם חברה לקפה בבית קפה זה וייב אחר מלהזמין לקפה הביתה: אתה יוצא מהבית, אתה מתהלך בעיר, יושב, צורך, מה שנקרא 'מניע את המשק'".

בעקבות אהבתה לקפה, פרסמה גילן שרשור שנון ב-X (לשעבר טוויטר), ובו עשתה סדר במפת בתי הקפה העירונית. "אני מאוד מאוד אוהבת קפה, אבל אני חושבת שיותר מאהבה לקפה - השרשור הזה נולד מהאהבה שלי לערים ולעירוניות וממחשבות על מה הופך עיר לטובה, תחום שמאוד מעניין אותי", היא מספרת. לדבריה, "האידיאל הוא שלבתי קפה ולבתי עסק שמארחים יהיה אופי מסויים, שאני יכולה לדעת 'אוקיי, אני רוצה לשבת בבית הקפה הזה כי הוא מאפשר לי לפתוח את הלפטופ וללמוד תוך כדי שאני שותה את הקפה שלי', או לחילופין 'אני רוצה את המקום הזה כי יש שם אחלה מוזיקה וזה מכניס לאווירה נחמדה', או 'פה יש לי את פרוסת העוגה שאני ממש אוהבת'".

"לפי השרשור שלי, השכונה שבה אני גרה, שכונה ב', מדורגת גבוה דווקא. כן יש פה אופציות, אבל מרגיש שגם זה עדיין לא מספיק, כי כשאני הולכת לקפה 'רגע' בפארק הסופרים, שהוא חמד של מקום, הוא מפוצץ בכל שעות היום. לא יצא לי להגיע לשם בשנה האחרונה ויש לי מקום לשבת שהוא לא על מחצלת בדשא, שזה גם נחמד, אבל אתה גם מחכה איזה 20 דקות לקפה שזה גם מבאס. אז יש ביקוש, זה מה שאני אומרת".

בעקבות תחושותיה, החלה גילן בהגדרת קריטריונים המגדירים בית קפה ובדירוג שכונות העיר. "לא עשיתי הרבה", היא מודה וצוחקת, "פתחתי גוגל מפות ועשיתי חיפוש פשוט של Coffee, כמו שאפשר לעשות שם פילטרים של כל מיני דברים, ועניין אותי לראות מה קורה בשכונות מגורים. פספסתי שם כמה שכונות בטוח, אבל כל השכונות שהיו בהן בתי קפה - נכנסו. הגוגל מציע לפעמים דברים שהם לא בדיוק בתי קפה, נגיד 'בורקס העגלה' במרכז אורן משום מה מוגדר כבית קפה אבל זה לא. בגרנד קניון יש את הטי-בר, שהוא גם לא בדיוק בית קפה. אז עברתי שכונה-שכונה, היו לי כמה קריטריונים שבעיניי עונים על ההגדרה שלי של בית קפה אמיתי - שזה נמצא בתוך שכונת מגורים, כלומר בתוך מקום שאנשים חיים בו, שהוא נגיש להולכי רגל, ושהוא לא נמצא במרכז קניות או קניון כזה או אחר".

"הממצאים היו מבאסים", היא מודה. "ב-ד', חוץ מהצריף שממש צמוד לאוניברסיטה, אין אף בית קפה. בגבול שבין ד' ל-ב' יש את מתחם הבלוק, ששם יש איזה מאפייה וגם את ה'או לה לה' שזה סוג של בית קפה-מסעדה, אבל כל האזור של ד' האמיתית, מערבית לרגר, אין שם כלום. בשכונה ב' יש שלושה שעונים על הקריטריונים, וב-ג' אין כלום. שכונה א', למרות שיש שם את סמי שמעון, אז גם אין שום דבר בשכונה, יש בגבול שלה את מתחם הקטר שכן יש שם שני דברים".

"המנצחת הגדולה הייתה העיר העתיקה, שם באמת יש משהו ברחובות שמאוד מאפשר מרקם חיים תוסס יותר. יש בעיה בבאר שבע בעיניי, שלהיות פה הולך רגל זה באמת קשה, גם מבחינת צל וגם מבחינת הליכתיות של הרחובות, אתה לא סתם תשוטט ברחוב בלי יעד, אתה תצא מהבית במטרה להגיע למקום מסוים. העיר העתיקה קצת שונה במובן הזה, ושם יש באמת כמה בתי קפה שמציעים גם חוויה עם אופי - 'גלריה סול' שזה מקום מקסים, ה'ששון בר' שיש לו אחלה קפה במהלך היום, ושם באמת יש איזשהו מגוון גם של אופי שונה של מקומות, וגם נגיש, ואנשים גרים שם ככה שזה ענה לי על הקריטריון. אבל עדיין מרגיש שחסר".

בשרשור שלה, התייחסה גילן באופן ספציפי גם לבתי קפה שנמצאים בתוך קניונים ומרכזי קניות. "קודם כל, זה לא נגיש להולכי רגל, גם בתחבורה ציבורית זה לא הכי כיף להגיע למקומות האלה, וזה מרגיש כמו משהו שלא יכול להיות ספונטני - אני לא יכולה לרדת למטה בשכונה, ללכת כמה דקות ולהיתקל במקום שבא לי לשבת בו. זה מצריך ממני לקחת את האוטו, לנסוע, לחנות, לשתות קפה במרכז קניות, שזה לא האווירה שאני מחפשת, וזה לא עונה על הצורך הבסיסי של לשוטט בעיר, להרגיש שיש בה חיים, שזה מקום מפגש ספונטני של אנשים שלא תכננת לפגוש - מה שכן קורה בשכונות של הסטודנטים עם הברים. זה נחמד שיש חיים".

אז זו קריאה נרגשת לקברניטי העיר?

"בגדול אני כן קוראת למי שזה הפאשן, התשוקה שלו, שיפתח בית עסק ולא עוד סניף של ארומה בקניון הנגב. חסר, וכדאי שיהיה".