בתקופה קשה של מתיחות ביטחונית בגבולות הארץ ומחוץ להם, ועל רקע מתח הולך וגובר בין האוכלוסיה הערבית ליהודית במדינה בכלל ובנגב בפרט - אוניברסיטת בן גוריון בנגב מגיעה עם יוזמות שמטרתן קירוב הצדדים.
על רקע המלחמה נפתח באוניברסיטה קורס בשם "מפתח ההצלחה לעברית", במסגרתו סטודנטים יהודים קיבלו הכשרה ללימוד השפה העברית מטעם משרד החינוך ונסעו לתיכון ביישוב חורה. שם, הם נפגשו עם תלמידות תיכון וקיימו איתן שיחות במטרה לתרגל את השימוש בעברית, עם אוריינטציה לאקדמיה, לטובת היכרות עם העולם האקדמי. בסוף הקורס, ביקרו התלמידות במעבדות האוניברסיטה ופגשו חוקרים בכירים מהחברה הערבית.
"באזור ההרשמה לקורסים לסמסטר ב' שלחו לנו מייל על קורס חדש שנפתח לסטודנטים לחינוך, בעצם ללכת ללמד עברית בדואים בחורה", מספרת נגה, סטודנטית שנה ב' לפסיכולוגיה וחינוך, שההשתתפה בקורס. "אותי זה מאוד עניין כי כשהייתי בצבא הייתי מפקדת במחו"ה אלון עם עולים ועולות חדשים, והיו גם הרבה בדואים ודרוזים בבסיס, ובתור סטודנטית לתואר ראשון בשנה הראשונה, התנסויות מעשיות הן מאוד פחותות". היות שמדובר בקורס פיילוט, היקפו היה מצומצם יחסית. "היינו עשרה סטודנטים, והיינו בבית ספר אחד, אל-נור, בכיתה אחת, כשכל אחד מאיתנו מצוות רק לבנות בדואיות. שנה הבאה הבנתי שיהיו 50 סטודנטים רשומים, בכמה בתי ספר", היא מספרת.
"הייתה חוויה מאוד מעניינת, כי אנחנו הסטודנטים נסענו לבד ללא עוד צוות, במפגש הראשון שהגענו לשם הופתעתי לטובה מקבלת הפנים הממש חמה. המנהל והמורים והתלמידות כל כך התרגשו ושמחו שהגענו אליהם. הם סיפרו לנו שהיו הרבה פרויקטים בעבר בסגנון, שניסו לייצר קשרים בין הבדואים לבין היהודים באזור, והם סיפרו בעצב קצת שהניסיונות האלה כשלו הרבה פעמים. הם אמרו כמה פעמים כמה הם מקווים שהפעם זה יצליח".
"היו שם כמה בנות בדואיות עם רמת עברית די טובה, הם בסוף לומדים את זה כמו שלומדים ערבית או אנגלית בבתי ספר יהודיים, והיו כמה שהיה להם ממש קשה לתקשר בעברית. מזלנו שאנחנו בעידן הטכנולוגי והיה גוגל טרנסלייט לעזור כשהיה צריך", ממשיכה נגה לתאר את חוויותיה. "המטרה הייתה לעזור להן לשפר את הביטחון שלהן בעברית ולנסות קצת לנפץ להן את המקום של להתחבר רק עם הבדואים האחרים. לפעמים אחד מאיתנו, הסטודנטים, לא הגיע, אז היינו יושבים עם הבדואיות האחרות ותמיד זה היה באווירה חמה ובכיף וברצון להתחבר. חלק היו באמת יותר סגורות ומובכות ולאט לאט נפתחו - בסוף זה היה ארבעה חודשים, זה לא הרבה זמן".
בתקופה שבה חיבור ערבי-יהודי אינו מובן מאליו, נגה מספרת כי נתקלה בביקורת מסוימת. "יש לי חברים שהיו מאוד בגישה של 'למה שתרצי ללכת ליצור קשרים עם בדואים ביישוב בדואי, זה מסוכן', גם ממש לפני שבוע היה פה בבאר שבע ומי שביצע את הפיגוע היה בדואי מחורה. אבל לי לא היו היתקלויות לא נעימות עם התרבות הבדואית, ויצא לי כן לפגוש את האוכלוסיה בצבא. לי זה הרגיש דווקא הזדמנות לנסות לחפש קשרים ודברים שהם מעבר לזה, בסוף הבנות הבדואיות היו הכי חמודות ומקסימות, בלי שום אג'נדות כאלה ואחרות. דווקא הפוך - הן מאוד שמחו לשמוע על השירות שלנו בצבא ולהתעניין ולהביע גם צער, אז זה דווקא היה מקסים לשבור איזו סטיגמה".
היא מספרת כי יצאה מהקורס "ממש אופטימית. ממש מהרגע הראשון שהגענו הם כל כך התרגשו ושמחו ואמרו איך הם מייחלים לקשרים טובים, והבנות הבדואיות שם אמרו שהן פשוט רוצות לפגוש חברים יהודים ולשמוע ולהכיר".
ביוזמה אחרת, נוצרה באוניברסיטה תוכנית "שגרירי חיים משותפים", שמטרתה "לעודד אמפתיה בין חברי שתי הקבוצות המרוחקות ביותר בעת המלחמה במדינת ישראל - ערבים ויהודים", לשון האוניברסיטה. במסגרת הקורס, נפגשו 20 סטודנטים וקיבלו כלים למנהיגות, יזמות והיכרות עם התרבויות השונות. לקראת סוף השנה יצרו מיזם של ארוחה משותפת והזמינו את כל חברי הפקולטה להשתתף. כעת נפתח מחזור שני לתוכנית, לה שותפים קרן יד הנדיב ותוכנית שגרירי רוטשילד יחד עם סגנית נשיא האוניברסיטה לגיוון והכלה.