במעבדה אחת, מלאה באקווריומים ובעלי חיים, יושב חוקר שהצליח למצוא חפיפה בין אלמוגים לבין מחלת הסרטן. אולם בעוד מרביתנו נרים גבה למשמע החיבור בין השניים, ד"ר בנימין רוזנטל, יליד קיבוץ קטורה שבערבה, יודע להסביר בדיוק על הקשר בין שני העולמות - גם כשהוא נשמע מופתע בעצמו מהכיוון אליו המחקר שלו התגלגל.
"הרקע שלי הוא אימונולוגיה קלאסית, אימונולוגיה של סרטן, איך הגוף מגן על עצמו מפני סרטן", מספר רוזנטל, מהמחלקה למיקרוביולוגיה, אימונולוגיה וגנטיקה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון. "עשיתי את הדוקטורט שלי על תאים שתפקידם להרוג תאים במצב לא נורמלי בתוך הגוף. מה זה אומר? תאים שעברו הטמרה סרטנית, תאים שעברו התקפה של וירוס. הנושא הזה משפיע גם על הנושא של השתלות: אותה מערכת חיסון שתתקוף תא סרטני היא אותה זרוע של מערכת החיסון שתתקוף איבר מושתל".
במהלך הדוקטורט גילה רוזנטל שהמנגנון שדרכו מונע הסרטן מהמערכת החיסונית להילחם בו - קיים גם בנשים בהיריון. "באותו שלב בדיוק גילינו שאשתי בהיריון, אז ההיריונות ישבו לי איפשהו מאחורה של הראש, ורגע הגילוי בכלל קרה בספרייה, לא בניסוי: גיליתי שהמולקולה הסרטנית הזאת זה כל הרקמה שעוטפת את העובר בזמן התפתחות ההיריון. אחד הדברים הבסיסיים שאנחנו לא יודעים באימונולוגיה זה איך עובר שורד מערכת חיסון אמהית. אז מה שאני הצעתי זה שהמנגנון הזה, שאנחנו רואים בסרטן, בכלל נועד להגן על העובר מפני מערכת החיסון האמהית. אם תחשוב על זה אבולוציונית, הרבה יותר חשוב להחזיק היריון עד הסוף מבלי לדחות את רקמות העובר, מאשר להיות יותר פגיע לסרטן בשלבים יותר מאוחרים בחיים". כך, מספר רוזנטל, הצליחו להראות שלנשים עם רעלת היריון או שעברו הפלות טבעיות יש חוסר ויסות באותו מנגנון "סרטני".
ההצלחה בדוקטורט הובילה את רוזנטל לאוניברסיטת סטנפורד שבארה"ב, שם למד אצל אירווינג וויסמן, שגילה ומיצה את תאי הגזע של מערכת הדם. "על בסיס זה מבוססות השתלות מח עצם", מציין רוזנטל בגאווה. "הוא מאוד התלהב מהמחקר הקודם שלי, ושכנע אותי שיש לו מודל ימי מושלם לחקור את זה - חיה שאני אגיד לך את השם שלה וזה לא יגיד לך כלום, גם אני לא ידעתי אז - בוטריל פרחוני (Botryllus schlosseri). ומה שמיוחד מבחינת מערכת החיסון שלהם, שהם נמצאים שלב אבולוציוני אחד לפני התפתחות מערכת החיסון הנרכשת, זאת אומרת שהמנגנון שמערכת החיסון המולדת יודעת לזהות מתי עצמי לא בסדר - אצל היצור הזה זה מאה אחוז ממערכת החיסון שלו".
רוזנטל מסביר כי כל מנגנון חדש שהוא מגלה יכול לשרת אותו. "אם הוא מעודד דלקת - אני יכול להשתמש בו נגד סרטן או נגד וירוסים. אם הוא מעכב דלקת, או מעכב את מערכת החיסון, אני יכול להשתמש בו כדי לשפר השתלות או הריונות. אז לקחתי איתי כל מיני מנגנונים שגיליתי ועכשיו אני מיישם אותם".
ואכן, בעזרת הבוטריל הפרחוני - והרבה מחשבה מחוץ לקופסה - רוזנטל ואנשיו מצליחים לפעול בשני המישורים: להרוג סרטן מצד אחד, ולשפר סיכויים של השתלות. "נניח יש לך גידול סרטני, יש לך תאים שמתים שם כל הזמן הרי, כמויות עצומות של תאים שלא מקבלים מספיק חמצן, דברים כאלה. באים תאים בולעניים, אוכלים אותם, אבל במקום להפעיל את כל מערכת החיסון ולהגיד 'יש פה גידול סרטני, בואו תהרגו אותם', הם ממשיכים הלאה, מתייחסים לזה כאל לא דלקתי. אז גילינו איזה מנגנון מסמן את זה לתאים הבולעניים כלא דלקתי, ופיתחנו נוגדן שחוסם את המנגנון ויכול לאקטב את מערכת החיסון - אנחנו מצליחים בעזרת זה להרוג סרטן פי שניים יותר אפקטיבית".
"לעומת זאת, מהצד השני, כשאתה עושה השתלה, הרקמה שאתה משתיל היא לא במצב טוב. או שקדחת במח עצם, או כבד שהגיע מאופנוען אחרי תאונת דרכים - רקמה שנלקחה מאדם במצב לא פשוט ויש לך תאים בתמותה שם. תאי מערכת החיסון מתאקטבים ודוחים את כל הרקמה בגלל העניין הזה. אז גיליתי איך לדאוג שהתאים האלה ימותו ולהוריד את דחיית ההשתלה. ילדים עם כשל חיסוני חריף, ללא השתלת מח עצם, הם לא ישרדו את השנה הראשונה לחייהם. אבל ההצלחה של זה היא בערך 70 אחוז, שזה אומר ש-30 אחוז מהילדים לא שורדים. למה התהליך כל כך בעייתי? כי כדי למנוע את הדחייה, אנחנו עושים הקרנה שהורגת את כל מח העצם ומערכת החיסון שלהם, כדי להשתיל את המערכת החדשה. אבל אם יש בעיה והיא לא נקלטת כמו שצריך, אותו ילד נשאר ללא מערכת חיסונית וכל חיידק יכול להרוג אותו. אז מה שאנחנו מנסים לעשות זה להוריד את רמת ההקרנה ככה שגם אם ההשתלה לא הצליחה, ההקרנה לא הרגה מספיק כדי שהילד לא ישרוד. כרגע אנחנו מצליחים להגיע לרמה של פי שניים תאים שורדים את התהליך יותר עם הטיפולים שלנו. אנחנו עובדים עם עכברים, זה עוד רחוק מלהיות טיפול, אבל זה מראה איך מנגנון שגיליתי בכלל ביצור ימי יכול לשפר השתלות בילדים בעתיד".
העבודה על אותו יצור ימי חסר חוליות הפכה את רוזנטל ל"מומחה לשאלות רפואיות תאיות", כדבריו. בעודו במכון הימי של סטנפורד, פגש חוקרת צעירה בשם ניקי טריילור-נולס, שעבדה על אלמוגים. "היא בדקה גנים שעולים באלמוגים בזמן עקות חום (עליית החום בים, ע"א) וגורמים להלבנה - תופעה בה אצות עוזבות את הרקמה של האלמוג והוא מאבד את הצבע שלו. אם תוך כמה חודשים האצות לא חוזרות, האלמוגים מתים. זה מה שהורג היום את שוניות האלמוגים ברחבי העולם, עם ההתחממות הגלובלית. היא גילתה המון גנים אימונולוגיים, וממש פיתחתי דרך לבודד ולהוכיח שיש תאים אימונולוגיים. היום היא שותפה מאוד קרובה שלי, אבל ככה הגעתי לתוך האלמוגים".
"ספציפית באלמוגים, אני לא משתמש בהם בשביל ללמוד עלינו - אני משתמש בכלים הרפואיים בשביל לעזור לאלמוגים", אומר רוזנטל. "באמת הצלחנו למצוא תאים אימונולוגיים באלמוגים, ולא רק זה - מצאנו שהתאים האלה נהיים מאוד פעילים בזמן עקות חום, ואנחנו מראים שבזמן עקות חום, הפוטוסינתזה של האצה נהיית לא אפקטיבית והיא מייצרת חמצנים רעילים, ולכן האצות עוזבות את האלמוג".
ואתה כמובן לקחת את העניין הזה לעולם ממנו באת
"כמובן. אני מתייחס לזה כאילו האצות הן שתל. נניח עכשיו עברת השתלת כבד וחטפת וירוס, איפשהו בגוף. הווירוס הזה גורם להפעלה של כל מערכת החיסון, הרגישות של מערכת החיסון יורדת, ואותו כבד שמערכת החיסון פלוס מינוס הצליחה לחיות איתו בשלום - פתאום היא מתחילה לתקוף אותו. אז אני מסתכל על האלמוגים באותו עניין כמו רפואה של השתלה - יש לי בתוך האלמוג אצות שהוא פלוס מינוס מצליח לחיות איתן בשלום. מגיע גל חום, מאקטב את מערכת החיסון, היא מתחילה לתקוף יותר בקלות, כולל את האצות, ומה שאתה מקבל זה בעצם דחייה של האצה, כמו דחיית שתל. אנחנו מראים שכל מנגנון ההלבנה נובע ממערכת החיסון של האלמוג".
מה עושים עם התובנות האלה?
"פיתחנו רעיון נוסף, רעיון משוגע - ההתמחות שלי בהשתלות תאי גזע, והרעיון הוא לפתח יכולת של השתלות תאי גזע בשביל להציל את שוניות האלמוגים. הרעיון הוא לבודד תאי גזע מאלמוגים שעמידים לאותם גלי חום ולהשתיל לאלמוגים רגישים, ככה שכשיגיע גל החום הבא, יש לאלמוגים האלה סיכוי לשרוד. ממש לקחת את הכלי הרפואי הזה לשאלה אקולוגית. עשינו עבודה באלמוגים רכים, מה שנקרא שושנות ים, הראינו שהתהליך אפשרי, ועכשיו אנחנו עוברים לעבודה באלמוגים".
על פרויקט האלמוגים, אותו מובילה הדוקטורנטית שני טליסה, קיבל רוזנטל מימון של יותר משני מיליון יורו מהאיחוד האירופי ומגוף לשימור בעלי חיים בארה"ב, והוא הקים מעבדת אלמוגים. "אתה אומר, למה שמישהו יבנה מעבדת אלמוגים באמצע באר שבע, נכון?", הוא צוחק - ומסביר: "כדי שלא משנה איזה דבר מוזר אני אעשה, אני לא אפחד שהוא יגיע לים. מחקר עם אחריות, אני לא נוגע באלמוגים בטבע וכו'. אז אם רצית מעבדה מגוונת, שעובדת בין תאי גזע מילדים חולים במחלות נדירות ועד אלמוגים, זה מה שעושים אצלי היום".