שלוש חרבות ברזל ענקיות, שניתן לזהות למרחוק, מהוות את מרכזה של אנדרטה חדשה שהוצבה בשבוע שעבר בערד, לזכר בני ובנות העיר שנרצחו ונפלו ב-7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל. שלשום, ב-7 באוקטובר, נחנכה האנדרטה בטקס מרגש במעמד הרב הראשי לישראל ומשפחות הנופלים. בין בני המשפחות היה גם הרב שי אסט, אביו של רס"מ אוריאל אברהם ז"ל, שנפל בקרב ברעים.
"טקס מאוד משמעותי ומרגש ביום הכאוב שאנחנו חווים כמשפחה, חלק מעם ישראל", מספר הרב על הטקס, שהתקיים מול האנדרטה בגן החמישה שבכניסה לעיר. "להזכיר אותו ואת שמו ביום הזה זה כל כך מרגש. דברים שהם מהולים בעצב ושמחה ביחד. לחגוג לו את היום ולזכור את אוריאל כגיבור על, שהוא והחברים שלו בעצם הגנו על המולדת, על אנשי העוטף".
ואכן, סיפורו של אוריאל ז"ל הוא סיפור גבורה. הוא יצא להילחם באופקים עם אקדח וללא מיגון, משם המשיך ללחימה בקיבוץ רעים בעקבות דיווחים על חברים שכבר נפגעו, ושם גם מצא את מותו. "בשמיני עצרת, שמחת תורה, יום שבת קודש, הוא היה בבית שלו בנתיבות", מספר אביו, "חברים הקפיצו אותו כשהעיר וכל האזור כבר שרצו מחבלים. הוא הוקפץ לאופקים, ומשם הוא התחיל את הלחימה שלו, כשהוא בלי וסט ובלי נשק ארוך, רק עם אקדח. הוא נלחם בחירוף נפש בבני העוולה האלה".
"ספדתי לבן שלי כמו שדוד המלך ספד לחברו"
אוריאל היה חלק מהכוחות סביב משבר בני הערובה בביתה של רחל אדרי באופקים, וכשזה נפתר - נענה לקריאות של חבריו מרעים. "כשכבר חילצו את בני הערובה, את רחל, הוא ראה שאין לו מה לעשות שם והמשיך לחברים שלו בכניסה לרעים, כשכל האזור הזה שרץ מחבלים, והוא שומע בקשר שחברים שלו חלקם נפגעו, חלקם נרצחו. תוך כדי מקפיצים להם את הווסט ואת הנשקים, הוא מתחמש ומגיע לאזור, ונלחם. נלחם ממש כמו אריה".
הרב אסט מספר כי חבריו של אוריאל ז"ל סיפרו לו על רגעי הגבורה של בנו. "בלי להסס, הוא קפץ לתוך האש. כאשר כבר היו כמה חבר'ה מהיחידה שלו שנפלו, שהוא הגן עליהם שהגופות לא ייחטפו, וגם על החברים שבחיים שמספרים שאיך שהוא הגיע, כל כך הרגישו ביטחון. פשוט מצמרר, ילד כזה קטן שאת הגבורה שלו אנחנו ראינו. הם מספרים ונחנקים - בשבעה וב-30, באמת הפכנו להיות משפחה כואבת - הם מספרים לך מי הילד שגידלנו באמת".
"הגבורה שלו בעצם, וציינו אותה חבריו, לא סתם אני אומר את זה - הייתה בעוז וענווה. אדם כל כך רגיש לזולת, רגיש לתורה, בחור ישיבה לשעבר ורגיש לחברים שלו. צורת הדיבור, הגישה, ההתנהגות כלפי האדם שמולו, שלא הבדיל והתייחס בכבוד לכל אדם כפי שהוא. כולם רצו להיות לידו", מוסיף האב.
הרב אסט מצא נחמה באנדרטה, ובעיקר בחרבות הענק שבמרכזה - בגלל הדמיון שמצא בין נפילת בנו לבין סיפורו של דוד המלך. "הגבורה שלו הייתה ממש דומה לזו של דוד המלך, והספדתי אותו כמו שדוד המלך ספד לשאול ויהונתן. המקומות האלה שהוא נלחם בהם, רעים, זה מקומות שדוד המלך מספר עליהם. כשהציגו את חרבות הברזל על האנדרטה זה כל כך קישר אותי למה שחשבתי, מה שאמרתי - גם את הפסוק בתהילים, גם את המקומות שהיה בהם, וגם את ההספד של דוד המלך על החבר הכי אהוב שלו - הספדתי את הבן שלי בצורה כזאת".
על קיום טקס חנוכת האנדרטה ביום השנה לטבח הוא אומר כי "אי אפשר היה לחשוב על דברים אחרים ביום הזה, היום הקשה שהיה לנו. קשה לחזור ליום הזה, אבל כשאתה רואה את הפינה שבעצם מזכירים אותו, זה מחמם את הלב".
האנדרטה הוקמה על ידי הפסל תושב העיר איציק גמליאל. בנוסף לאברהם ז"ל, מונצחים בה גם שמותיהם של יוליה צ'בן בת ה-24 שנרצחה בחוף זיקים, סיגל איטח בת ה-27 שנרצחה בפסטיבל הנובה, רנ"ג סיון ינין שעבד במסיבה ונפל תוך מילוי תפקידו, ורנ"ג אורי מויאל, תושב דימונה בן 51 ששירת כמנהל עבודה במחלקת טכנולוגיה ואחזקה בבא"ח נח"ל, ליד ערד, ונהרג בפיגוע בצומת בית קמה ב-14 במרץ 2024.