בציון שנה לשבעה באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל, נועה ארגמני שחולצה מהשבי במהלך 'מבצע ארנון' מוסיפה לציין שנה לאירוע המטלטל בחייה, רגע ההפרדה בינה לבין בן זוגה אבינתן אור וחטיפתם בנפרד לשטח עזה. שנה חלפה מהרגע הנורא, מהפעם האחרונה בה ראו אחד את השנייה. בציון שנה לאירוע הקשה פרסמה נועה ברשתות החברתיות על הכאב והתקווה שישוב.
"אהוב שלי, שנה שלמה עברה מהרגע בו ראיתי אותך בפעם האחרונה. אין יום שאתה לא חסר לי ואין דקה שאני לא חושבת עליך. שנה שלמה שהסיוט הזה נמשך. שנה שלמה של תסכול" עוד כתבה "מקווה להתעורר מהסיוט הזה בקרוב. מקווה שתחזור בקרוב שנצליח לשקם את עצמנו אחד לצד השנייה ולבנות לנו עתיד משותף כמו שתמיד חלמנו".
מוקדם יותר בתחילת השבוע, גוללה נועה את סיפור החטיפה שלה ושל אבינתן אור, בטקס שהתקיים לזכר נרצחי 'הנובה' שם סיפרה: "אני ובן זוגי אבינתן אור ישבנו עם חברים שתכננו להגיע למסיבת ה'נובה' באותו הערב, בין החברים היו גם חברי ילדות, בדיעבד, כשחזרתי, גיליתי ששניהם נרצחו באותו יום ארור" והוסיפה לתאר את הרגע בו קיבלו החלטה שתשנה את חייהם "בהחלטה שברירית של רגע אבינתן ואני החלטנו לרכוש כרטיסים למסיבה. הגענו למסיבה בסביבות השעה 4 וחצי לפנות בוקר בזמן שכל החברים כבר רקדו ברחבה והצטרפנו אליהם. היינו כל כך מרוגשים. 6 בבוקר, הזריחה מתחילה לעלות. כולם שמחים ברחבה. ואז אנחנו מתחילים לראות טילים בשמיים, ממש מעלינו. אף אחד לא הבין מה קורה ואז, המוזיקה פסקה".
על רגע החטיפה הנוראי סיפרה: "הפרידו בינינו והעלו אותי על אופנוע, זה היה הרגע האחרון שראיתי את אהובי, אבינתן אור. לאחר מספר דקות מצאתי את עצמי פתאום באמצע רצועת עזה. 246 ימים שכל יום הוא גיהינום. חייתי פחד יום יומי בתת תנאים קיצוני. 246 יום, שהתנקזו לרגע אחד. רגע אחד שבו ראיתי את האור. חיילי צה"ל נכנסו אליי לחדר ואמרו 'נועה, באנו לקחת אותך הביתה'" עוד הוסיפה: "רק לאחר שחזרתי הבנתי את גודל האסון. אני עדיין לא יודעת מאיפה להתחיל לאסוף את השברים. איך למצוא את התקווה, איך להסתכל קדימה. אני עדיין שואלת למה זה קרה לאהובים שלנו? אנחנו נמשיך לחיות ולחגוג, איתם ובשבילם. כי זה מה שהם היו רוצים שנעשה".
כמו כן, בדבריה קראה להשבת החטופים בהם בן זוגה אבינתן אור "בניגוד לחבריי שכבר לא פה איתנו היום, אבינתן ועוד 100 חטופים עדיין נמצאים בעזה ואנחנו צריכים לעשות הכל על מנת להחזיר את החטופים החיים למשפחותיהם ואת המתים לקבורה ראויה בישראל".
"שנה עברה מהרגע בו ראיתי אותך בפעם האחרונה": נועה ארגמני כותבת לאבינתן אור
עודכן לאחרונה: 14.10.2024 / 13:18