"מזמן, לפני 20 שנה, היה איזשהו מאפה משולש, 'פילאס שוקולד' קוראים לזה - כמו בורקס פטריות, אבל בפנים יש שוקולד, פרלין כזה. אחרי מלא מלא שנים הפסיקו לייצר את זה, וכל הזמן שגב אמר 'וואי, אתם זוכרים את הפילאס הזה עם הפרלין שוקולד? חייב להשיג אותו, חייב להביא אותו'. ואז פעם אחת הוא היה באיזושהי מאפייה והוא מצא את הבורקס הזה, והוא אמר לקובי 'חייב להביא אותו, חייב להשיג אותו', ואז באמת הם הצליחו להשיג אותו. זה המאפה של שגב, בוא נגיד ככה. וחזרנו לייצר אותו".
רותם, גיסתו של שגב כלפון שנחטף לעזה ממסיבת הנובה לפני שנה, מקיימת את השיחה מהמאפייה המשפחתית. בני המשפחה אמנם מדימונה, אך המאפייה, שהוקמה לפני יותר מ-20 שנה על ידי אביו של שגב וסבו, נמצאת בערד. "כל מי שגר בעיר ערד מכיר את בית הלחם, זה קונצנזוס, אין פה מישהו שלא מכיר את המקום הזה. זה היה מאפייה, עכשיו יש גם בית קפה ומקומות לשבת, ואז יש גם פיצה, וקייטרינג אנחנו עושים, אז זה ממש מקום מרכזי בעיר", מספרת רותם, שהגיעה לעבוד בעצמה במקום בשנת 2016. "כששגב השתחרר, אז הוא שנה לא כזה מצא את עצמו, ואז גם הצטרף לעסק המשפחתי. ויש להם אחות קטנה, היום בת 21, שבחופשים הייתה באה לעבוד. זה עסק שכל המשפחה חלק ממנו. גם החברים, השכנים, כולם עבדו פה באיזושהי דרך, הבני דודים, כולם עברו פה איזושהי הכשרה אצלנו במאפייה".
את תמונתו של שגב תלו בני המשפחה במאפייה קצת אחרי שנחטף, אולם כפי שרותם מספרת - כל תושבי העיר כבר הכירו את הבשורה הקשה. "ערד זו עיר קטנה, עוד לפני שהיה השלט כבר אנשים ידעו והיו שואלים. חודשיים שלמים מ-7 באוקטובר לא הגענו לעסק, גם היינו עוד בהלם והיינו צריכים רגע לעכל, וגם היה החשש - ישאלו, ומה נגיד, או יתחילו לדבר איתנו וזה עוד פעם מחזיר, עושה קווץ' בלב כל פעם שמדברים על זה, ולא ידעו איך אנחנו הולכים להתמודד עם זה. כמובן שלכולם זה כוונות טובות אבל לפעמים זה קשה. עד שרז וקובי (בעלה של רותם, אחיו של שגב, ואביו, ע"א) אמרו 'אין ברירה, חייבים לחזור לעבוד', והם דווקא גילו שזה באיזשהו מקום קצת מחזיק אותם שפויים. יש לך תעסוקה, וכן - אנשים שואלים, אבל בסוף אתה מתרגל לזה".
מה אתם יודעים על נסיבות החטיפה של שגב?
"הוא וחבר שלו נתקעו עם הרכב בפקק של כביש 232 עם כולם, ראו שזה לא מתקדם והחליטו לפרוק את הרכב והתחילו לרוץ. הם לא שמו לב שהם רצו בחצי גורן, אז בסופו של דבר הם חזרו לכביש, רק במקום רחוק יותר. חבר שלו החליט להתחבא בשיח, ושגב החליט לחצות את הכביש, וזו הייתה הטעות.
ברגע שהוא חצה את הכביש עבר טנדר של מחבלים שקלט אותו, ושגב אמר, אנחנו מניחים, 'אין לי מה להתחבא, ראיתי שהם קלטו אותי', אז הוא פשוט הרים ידיים, אמר 'סליחה', והם חטפו אותו. חבר שלו הצליח להסתתר, הם לא שמו לב אליו, ובגלל זה אנחנו יודעים את כל הסיפור, כי הוא שמע הכל. כביש, זה מה שהפריד ביניהם. הוא היה בשיח מעבר לכביש, והוא היה מהצד השני של הכביש עם המוני מחבלים - שלושה טנדרים עם איזה 20 מחבלים שהיו שם".
ספרי לי על שגב קצת
"שגב, כשאתה פוגש אותו, קודם כל הוא יפה תואר, אי אפשר לא לשים לב לנוכחות שלו. יש לו יופי חריג שלא רואים בכל מקום. גם שחום, גם עיניים ירוקות - כל מה שבחורה מבקשת, אפשר לסמן מהר וי. זה הרושם הראשוני. אחר כך הוא בטח יגרום לך ליפול מצחוק, כי זו תכונה מאוד בולטת שלו, ההומור שלו, זו הנוכחות שלו, זה אולי הדבר שהכי חסר לנו, שמחת החיים שהוא היה מכניס למשפחה, ולהקליל כל סיטואציה, ולהוציא צחוק מכל סיטואציה, זה באמת חלק ממש נכבד מהאופי שלו.
אחר כך אפשר לראות את טוב הלב שלו, תמיד הוא רוצה לעזור, תמיד הוא רוצה לתת לאחרים, וכל סיטואציה שיש במאפייה, פתאום שהוא רואה מישהו מתחשבן אם לקנות את הלחמנייה הזאת או לקנות לחמנייה פשוטה יותר, אז הוא ממהר להגיד לו 'קח את שניהם, קח עוד חבילה, עליי, ואל תשלם, תצא החוצה'. זה שגב, תמיד הוא רואה את האחר, תמיד יודע להירתם מהר או אם מישהו צריך עזרה, או להרים למישהו... זה פשוט האופי שלו, הוא כולו לב. ומצד שני הוא גם ביישן, לוקח לו זמן להסתגל, הוא לא ישר יקפוץ להכיר אותך, הוא לוקח את הדברים לאט לאט. ואוהב לחיות, אוהב את החברים שלו, אוהב מסיבות, אוהב לצאת. כל ארוחת שישי שגב קם בסוף, 'טוב אני הולך', לאן אתה הולך? 'אני הולך למסיבה עם חברים', תמיד הוא מחפש אטרקציות. הוא היה בשיא שלו".
מעדכנים אתכם בהתפתחויות לגבי מצבו?
"לכל משפחה יש שני נציגים, נציג צבאי ונציג אזרחי שמלווים אותנו. הנציג הצבאי צריך לתת לנו כביכול יותר מידע והנציג האזרחי יותר לסייע לנו באדמיניסטרציה וכל הדברים מסביב, ככה זה לכל משפחה. אבל האם מעדכנים אותנו מבחינת המידע? לא, אין מידע, והאם אנחנו מתעדכנים מהצבא לפני על דברים שקורים, בין אם זה עסקאות או חילופים או דברים כאלה? גם לא. בתכל'ס אנחנו מתעדכנים מהתקשורת, וזה קשה והרסני, אבל זה המצב".
אם איכשהו הריאיון הזה יגיע אליו, מה היית רוצה למסור לו?
"קודם כל שיהיה חזק. אנחנו יודעים שהוא חזק ואנחנו סומכים עליו שהוא מצליח לשרוד את התקופה ההזויה הזאת, כבר שנה, חלק מהחיים שהוא נמצא שם. אנחנו בטוחים שהוא שורד ומצחיק את האנשים שנמצאים איתו ומעביר להם את הזמן בסיפורים עד אין קץ. שידע שאין יום, אין דקה, אין שנייה שאנחנו לא חושבים עליו וכל הזמן עושים בשביל להחזיר אותו בכל הדרכים שאפשר. אנחנו מתגעגעים אליו ומחכים לו כאן, ושיחזור ונתמודד עם הכל ונתקן את הכל ונכפר על הכל ויהיה בסדר. מחכות לו ערימות של מגשים של בורקסים".