אסף הרוש מספר כי חייו השתנו בעקבות סיפורם של האחים נועם וישי סלוטקי ז"ל, שניהם אנשי משפחה, שהבינו את גודל האירוע ב-7 באוקטובר, התחמשו באקדחים - ויצאו להילחם במחבלים. הרוש, מוזיקאי מוכשר מבאר שבע, פרסם אתמול (ראשון) שיר בשם "לא כואב", שלדבריו נכתב בהשראתם של האחים תושבי העיר - ולזכרם.
"אני זוכר שכמה שבועות או חודשים אחרי 7 באוקטובר פתאום ראיתי איזו כתבה עליהם", הוא מספר, "אני לא יודע להגיד לך בדיוק מה הרגשתי - אם התפעלתי או התרגשתי, היו לי גם דמעות בעיניים. אני מרגיש שהסיפור הזה השפיע עליי באופן אישי. פרספקטיבה אחרת לחלוטין. אתה שומע סיפור מטורף: שני חבר'ה צעירים, כל אחד נשוי, יש לו ילד או ילדה, פשוט הולכים בידיעה שהם לא חוזרים, וזה מטורף. והסיפור הזה הדהד בי והתחלתי לכתוב אותו מנקודת המבט כביכול של הגיבור. ממש מיד אחרי שראיתי את הכתבה, באותו רגע פשוט התחלתי לכתוב את השיר".
האחים סלוטקי שירתו בגולני בסדיר, והמשיכו לשרת גם במילואים. ב-7 באוקטובר הם יצאו להילחם על דעת עצמם, עלו על מדים, לקחו את האקדחים האישיים שלהם ותיקי עזרה ראשונה ונסעו לעוטף עזה. ישי ז"ל רצה לצאת לבדו, אבל נועם ז"ל שכנע אותו שביחד הם יצליחו להילחם טוב יותר. הם הגיעו לקיבוץ עלומים בשעת בוקר מוקדמת וניגשו לבדוק את מצבם של שני פצועים. אביהם סיפר כי במצלמות האבטחה רואים שהם מזהים מארב של עשרות מחבלים חמושים ברובים וב-RPG - ואז מסתערים עליהם עם אקדחיהם. גופותיהם נמצאו במוצאי שבת, כשעשרות מחבלים הרוגים סביבן.
"זה היה סיפור כזה כואב", מספר הרוש, "אתה רואה חבר'ה צעירים, מלח הארץ, שהחליטו שהם הולכים, כל אחד עם אקדח, והאח השלישי רב איתם - 'אתם לא הולכים, אין מצב', והנשים שלהם מספרות, 'הם פשוט שידרו לנו שאין עם מי להתווכח', שהם פשוט הולכים כי הם חייבים לעשות את זה. שזה טירוף, ללכת עם אקדח לזירה של מחבלים עם RPG - כבר יודעים מה הולך, מה קורה שם - והם חיסלו איזה 40 מחבלים עד שהם נפלו. כמה חיים הם הצילו? מי מוצא את תעצומות הנפש האלה? היה לי כל כך קשה לראות את זה, כל כך מרגש, לחשוב על הילדים ועל המשפחה, זה פשוט קרע אותי וכנראה זה היה חייב לצאת ממני".
איך זה לכתוב על נושא כזה "קדוש"?
"בהתחלה כתבתי את השיר והוא היה במגירה כמעט שנה. משהו כזה גדול, ופתאום אני עושה על זה שיר, אולי זה קצת עושה את זה קיטשי? וגם, פתאום לאנשים כבר היה קשה לכאוב כל הזמן, הרגיש שאולי עדיף שלא, אז סוג של גנזתי אותו. פתאום עכשיו, לקראת יום השנה, הרגיש לי שאולי זה כן מתאים, ובפרט שעכשיו יום הזיכרון אז אולי זה כן יהיה נחמה. זה שיר שבא להציג את זה מנקודת הגיבור: הוא הרגיש שהוא חייב לעשות את זה, ותוך כדי שהוא עושה את זה היה לו מאוד קשה והוא מסר את הנפש. בתור אדם מאמין, אני מאמין ויש לי פלומבה מהתורה שאנשים כאלה, שמסרו נפש בשביל עם ישראל, אחים שלהם אבל שלא הכירו, אחים שחולקים עליהם בדעותיהם ומה לא, פשוט הקריבו את החיים שלהם בשבילם. אין דבר יותר רוחני וגדול וגבוה מזה".
לשיר מתלווה קליפ אותו הפיק ארגון "רגע של חכמה", שיוצר תכנים עם זיקה ליהדות. "בני המשפחה שמעו את השיר ומאוד אהבו אותו. איכשהו יצא שעשינו שיתוף פעולה עם 'רגע של חכמה' לשיר, הם צירפו עוד כמה גיבורים, שכשאני ראיתי את הסרטון ממש התרגשתי", מספר הרוש.
יש לך ציפיות מהשיר?
"האמת לאמיתה, פה לא ציפיתי לכלום. אחרי החגים אני מתחיל להוציא אלבום בכורה, סוג של התרעננות מבחינת ז'אנר, וזה הכי לא מתאים לאלבום, השיר הזה. אבל אמרתי 'אני פשוט רוצה להוציא אותו'. ואם זה יעודד מישהו וינציח, ואם זה יחשוף אנשים לסיפור, אז די לי. לא כיוונתי לא לפלייליסטים ולא לשום דבר".