המלחמה ברצועת עזה נמשכת, ומזה כשנה החיים בעוטף עזה מתקיימים בעצימות נמוכה. המשמעויות של זה הן רבות, אך עבור פרופ' שמעון רחמילביץ', ראש ביה"ס לקיימות ושינויי אקלים באוניברסיטת בן גוריון בנגב, לדבר יש משמעות קריטית במיוחד: בתחום החקלאות, היות שהאזור מספק כרבע מכלל החקלאות של מדינת ישראל, לדבריו.
"אני מנהל של מרכז שנקרא Desert-Data, מרכז ידע שאוסף נתונים על אזורים צחיחים על מנת ליצור מקור מידע וגם להראות דוגמאות לשימוש בידע הזה. כשהגיעה המלחמה, הבנו שיש לנו ביד המון מידע על החקלאות בעוטף. בדקנו את החשיבות של החקלאות בעוטף וראינו באמת שהאזור הקטן מאוד מבחינה גיאוגרפית בישראל מהווה מרבע מהחקלאות של הצמחים במדינה. גזר - 50 אחוז גדל בעוטף, עגבניות שרי 50 אחוז, תפוחי אדמה 70 אחוז, בטטות 70 אחוז, יש נישה כמו קצח וצנונית שזה 100 אחוז אפילו. רק באזור, בעוטף. ולא רק זה - על מנת לעשות דור שני מגדלים עוד זרעים או ייחורים, אז 100 אחוז מהטיפוח של בטטות נעשה שם באזור, או חיטה שחלק גדול נעשה בעוטף. בגלל שאנחנו מתעניינים בבריאות אז הסתכלנו בבסיסי הנתונים והראנו שאזור העוטף מביא לנו כמעט 100 אחוז מכל הערכים התזוניים שבנאדם צריך".
הוא מספר כי החקלאות בעוטף חודשה מאז 7 באוקטובר, עדיין לא לחלוטין, אך המלחמה ממשיכה לפגוע בה. "חשוב לגדל שם וגם במקום אחר, לא לעשות ריכוז. כמו שגידלו בערבה רק פלפלים אדומים ואז וירוס אחד והכל מתחסל. זה בעיה, הגיוון הוא חשוב - גם מבחינה מרחבית, וגם מבחינת מה מגדלים. האזור הזה הוא מאוד חשוב, גם בגלל החקלאים שם שהם חרוצים ועבדו קשה".
רחמילביץ' הוא אקו-פיוזולוג של צמחים - "זה אומר שאני מתעסק בצמח השלם ומסתכל איך הוא מתנהג ואיך הסביבה משפיעה עליו ואיך הוא משפיע על הסביבה", הוא מסביר. "למדתי ביולוגיה בירושלים, מדעי הצמח, תואר שני, תואר שלישי, הכל בגבעת רם. המשכתי לארה"ב, הייתי די הרבה שנים, בהתחלה עבדתי על השפעות של שינויי האקלים על איך צמחים לוקחים חנקן מהקרקע, אחר כך עבדתי על דשא, ואז בהארוורד עבדתי על הידראוליקה בצמחים. ואז הגעתי לשדה בוקר, שזה היה החלום שלי".
רגע, "מדעי הדשא"?
"כן", הוא צוחק ומסגיר את העובדה שכבר התמודד עם בדיחות מסוג זה בחייו. "הסיפור של הדשא הוא סיפור מדהים. אפילו כתבתי פרק בספר, והתחלתי בו ש'הדשא של השכן ירוק יותר' זה עניין פיזיקלי - כשאתה מסתכל מהזווית, אתה לא רואה את כל החורים והפאצ'ים".
"לפני כמה שנים נכנסתי מאוד לעניין של שורשים", הוא מספר, "ואחד הדברים שהקמתי זה מרכז ידע גדול שנקרא 'שורש דבר - לקדם את החקלאות מהשורשים'. השורשים זה אזור שהרבה פחות נחקר, פשוט יותר קשה לחקור אותו. גם כשעשו טיפוח בחקלאות, אז חוץ מיבולי שורש כמו גזר ובטטה, הוא תמיד נעשה למעלה, ואז השורשים של צמחי חקלאות הם הרבה יותר קטנים משורשים של צמחי בר והרבה פחות יעילים. כשמדברים על שינויי האקלים, מאוד חשוב לתת עמידות לצמח מבחינת השורשים. אנחנו חוקרים מה עושה שורש ליעיל ועמיד ובתנאים שונים, במיוחד לתנאי שינויי האקלים".
"היום מעל 40 אחוז מכדור הארץ נחשב יובשני, כלומר שאנחנו באוניברסיטה בנגב חוקרים כבר מעל 50 שנה את האזורים הצחיחים, אנחנו למעשה חוקרים את מה שהופך להיות רוב השטח היום, ויש לנו את הניסיון הרב הזה שנאסף אצלנו ומאפשר לנו לדעת מה יקרה במקומות אחרים. לכן יש לנו את היתרון הזה שהוא מאוד גדול".
מה בעצם אתם עושים עם השורשים?
"אנחנו מנסים לעשות שורשים יעילים ושיודעים להתמודד עם שינויים".
מה זה אומר מבחינתי, כמשתמש קצה בלבד?
"קודם כל, זה אומר שיכול להיות שהעגבנייה שלך תוכל לגדול בתנאי קיצון, כלומר אנחנו יכולים לשנות את העונה שלה, כי השורש הוא זה שחשוף ראשון ליובש ולקור. אני יכול להקדים או לאחר את העונה ולהפוך אותה ליותר זולה לאורך תקופה ארוכה יותר. אני יכול לגדל אותה באזורים שלא גידלו בה לפני זה, או בתנאים אחרים".
"יש ירקות שהם שורש, כמו בטטה", הוא ממשיך. "מאוד מעניינות אותנו בטטות, בגלל שזה אחד היבולים שהוא לואו טק בישראל, מבחינת זה שאת רוב הבטטות לאכילה קוצרים ביד ושותלים ביד. הסיבה היא שהבטטות שונות אחת מהשנייה, אז המכשור לא יודע אם יש אחת או שתיים והן לא בגודל אחיד. אז אנחנו עובדים על זה, להגדיל את היבול וגם לעשות אותם אחידים ועמידים לתנאי קיצון".
"מה שמעניין, גם בעגבניות, אם אני אגדיל את היבול - השאלה מי יאכל את זה. לכן מאוד חשוב לעשות שיתוף פעולה רב תחומי. אז היום אנחנו עושים שיתוף פעולה עם אנשים שבודקים את הבטטה מבחינה אנתרופולוגית, סוציולוגית, גסטרונום שבודק לאורך ההיסטוריה של ישראל מתי אכלו בטטה, איפה זה כתוב, מתי 'בטטה' הפכה לשם גנאי, למה זה שם גנאי, ולחבר לזה את אנשי המדיניות שיבינו את הדברים האלה וינסו ליצור מדיניות, לעשות סובסידיות לחקלאי וגם לשכנע בגני ילדים לאכול בטטות, איזה מדיניות צריך לעשות, ויש לנו רופאים שעובדים איתנו על איך להגדיל ולמקם את החומרים הבריאים בבטטה".
את תחום השורשים, כך מספר פרופ' רחמילביץ', לא ממש חקרו עד היום. "שורשים זה תחום כל כך פתוח כי באמת לא חקרו אותו, כי עדיין קשה לחקור אותו, ואנחנו מפתחים שיטות לחקור אותו".
למה זה כ"כ קשה? בסך הכל צריך לחפור לא?
"ואז, כשאתה חופר אותו, אתה פוגע בו ואתה לא רואה את כל המרחב. בנוף אתה רואה את כל הארכיטקטורה למעלה. אז יש לנו מצלמות, יש לנו כל מיני שיטות, יש רנטגן, יש הכל. זה דברים שאנחנו עושים. ממש רנטגן, MRI, כן".
"אנחנו מסתכלים איך שורשים מדברים אחד עם השני", מספר רחמילביץ'' על מחקר נוסף ומסקרן בו הוא מעורב. "אני לוקח שורש של עגבניית שרי, שם אותו לבד, ובודק נשימה של השורשים. שורשים נושמים כמו בני אדם, פחות או יותר אותו מסלול ביו-כימי אפילו, הם לוקחים חמצן ומוציאים פחמן דו חמצני. אז כששורש הוא לבד הוא נושם קצת, אבל למשל כששורש של עגבניית שרי נמצא עם שורש אחר של שרי הוא נושם יותר, עגבניית שרי עם עגבניית שדה הוא נושם עוד יותר, וכשעגבניית שרי עם פלפל הוא נושם עוד יותר! השורש הזה מזהה - 'זה אני,זה לא אני' - ומזהה מי זה האחר הזה. אנחנו מנסים לזהות את השפה, איך הם מדברים. התפקיד העיקרי של השורשים הוא לקחת מים ולעגן את הצמח, אבל גם לדבר. הם מוציאים חומרים, והחומרים שהם מוציאים משתנים בהתאם למי השכן".
ממש יצורים חיים, אז עכשיו גם הצמחונות בבעיה?
"מבחינתי, באופן עקרוני, כל היצורים על פני כדור הארץ הם דנ"א. אז כל היצורים פחות או יותר זה אותו יצור. אני לא חושב שיש להם רגשות, זה שהם מרגישים לא אומר שיש להם רגש. אבל כן, הם מריחים, ומרגישים ואפילו שומעים".
בקמפוס בשדה בוקר החל רחמילביץ' לחקור כיצד מסתדר צמח בשם מלחית חומה עם כמות המים. "זה צמח חד שנתי קיצי, אין הרבה צמחים כאלה בעולם. הוא נובט לקראת סוף הגשם באפריל, מתחיל לגדול רק במאי-יוני כשאין גשם, ואז גדל ומת באוקטובר כשמגיעים הגשמים. אותי מאוד עניין העניין הזה של מאיפה הוא גדל. פניתי לחוקר מארה"ב, שראה שחלק גדול מהמים בעצי הסקויה מגיע מהערפל דרך העלים. מסתבר שהמים בערפל שונים מהמים בקרקע, מבחינת המבנה שלהם. מצאנו שגם הטל שונה ממי הקרקע, והצלחנו להראות שאחוז ניכר מהמים בחלק מהצמחים, כולל במלחית החומה, מגיע באמת מהטל".
"כשחפרנו את המלחיות, מצאנו על השורשים שלהם בתי בוץ, ובתוך בתי הבוץ מצאנו חדקונית שחיה בסימביוזה מלאה - רוב החדקוניות ידועות כנזק גדול לחקלאות אבל שם השורש שלם, ומה שראינו ששורשים מקבלים חנקן מהחדקוניות ונותנים להן סוכרים... זה רק דוגמה לצמח מדברי סופר מעניין שיש לו סיפור מאוד מעניין והוא חי בשלום עם עוד חיה".
הגאווה של רחמילביץ' ניכרת כמעט בכל משפט שלו. "אני חוקר צמחים, אבל מאוד חשוב לערב כלכלנים, אנשי מדיניות, אנשי בריאות. לפני חודשיים הפכתי להיות ראש ביה"ס לקיימות, ואני רואה בביה"ס הזה משהו שונה ממה שיש בכל העולם. בגלל הכוח שלנו באזורים צחיחים, יחד עם הרב תחומיות שהיא מאוד חשובה, אנחנו באמת חושבים שאנחנו יכולים לעשות שינוי, גם מבחינת מחקר, גם מבחינת תלמידי מחקר וגם מבחינת הוראה. גם מאוד חשובה לנו הקהילה, שנשפיע על המדיניות אבל גם על הקהילה עצמה, שנשפיע על התלמידים, על הילדים. לקחת את הרב תחומיות הזאת ולהפוך אותה למדיניות, להשפיע פה ועכשיו. יש אוניברסיטאות טובות מאוד בעולם ומוסדות מחקר מעולים, אבל לנו יש את המצוינות שלנו".