לא בטוח שיצחק אגר הבין, אי אז בבאר שבע של שנות ה-60, עד לאן תגיע החיבה שלו לג'ודו, אמנות הלחימה היפנית שאז עוד הייתה מוכרת למתי מעט. כמעט 60 שנה אחר כך, יגיע ביום חמישי הקרוב בנו אבי לטקס חלוקת אות הנשיא, יוזמה של עמותת "ערכים בספורט" בשיתוף בית הנשיא - שם יזכה להוקרה על פועלו החברתי הענף, אותו הוא מקיים באמצעות הג'ודו.
"אבא שלי התחיל עם אבא של אורן סמדג'ה ועם משה פונטי, כולם היו באר שבעים, מאז שהיה נער, מגיל 10-11", מספר אבי בגאווה. "הוא אימן, אבל פעם זה לא היה 'מועדון', הוא היה מאמן בשכונה את החברים. הוא עבד באגד, זו לא הייתה העבודה שלו, זה היה כמו שיוצאים לשחק כדורגל אחר הצהריים", הוא ממשיך ומתאר, "עד שהוא התגייס ובמלחמה קרה מה שקרה".
יצחק אגר נפצע במהלך מלחמת יום הכיפורים, מה שלמעשה חתם את קריירת הג'ודו שלו עצמו. "אבא שלי נפצע ביום כיפור אחרי שהם חצו את התעלה", מספר אבי, "הוא היה ביחידת 'הדוב הלבן', זו הייתה יחידה סודית, ובעצם כל מי שהיה ביחידה הזו בסוף יורים עליו גם מהצד הזה וגם מהצד השני". באחד מימי הלחימה, יצחק אכן נפגע ברגלו: "עד היום יש לו קליע בתוך הרגל, נורא קרוב לעצב. בזמנו לא רצו לנתח כי זה היה מורכב והעדיפו שיהיה ככה מאשר שיהיה על כיסא גלגלים. ובעצם הרופא גם אמר לו, אסור לו לעשות יותר ג'ודו".
אולם גם לאחר הפציעה, ולאחר שירד מהמזרן בעצמו, המשיך יצחק לאמן - גם את שלושת בניו. "הוא אימן אותנו, ואחר כך המשכנו להתאמן אצל בחור בשם ליאור אמיר, שהיה בן אחד המושבים בין באר שבע לאופקים. החינוך בבית תמיד היה אהבה למולדת, קודם כל להיות לוחמים ואחר כל לעשות מה שאתם אוהבים. שלושתנו התאהבנו בג'ודו, אני התגייסתי לגולני, גדוד 51, שני האחים שלי בשריון, אחד מהם מפקד גדוד שגם היה בלחימה בעזה, ויחד הקמנו את המועדון שנקרא 'ספורט אגר' - המשכנו את הדרך של אבא".
"העסק הוקם מחדש בשנת 2001, כשאני השתחררתי מגולני", מספר אבי. "אחרי שסיימתי את גולני התחלתי ללמוד חינוך גופני, וחינוך מיוחד בתוך החינוך הגופני, ועשיתי גם ג'ודו לחינוך המיוחד. עד היום אני עובד עם הפראלימפי ועם הספיישל אולימפיקס, שם אני הרכז הארצי לג'ודו. היינו באולימפיאדה האחרונה, הבאנו שתי מדליות זהב בג'ודו".
בשנת 2010 הקים אגר יחד עם הורי הספורטאים את עמותת "אתגר בנגב", שהיא כדבריו "עוזרת לכל הספורטאים, עם צרכים מיוחדים וללא צרכים מיוחדים, להגיע כמה שיותר רחוק". "לפני הקורונה היו במועדון שלנו, שחלש על כל הדרום - דימונה, מצפה רמון, ערד, כל המקומות האלה - היו לנו מעל 720 מתאמנים, בכל מיני פרויקטים שונים. לפני המלחמה היינו 300 וקצת, היום אנחנו עומדים על 220-230 ואחרי החגים עוד נרשמים הרבה למועדונים".
בנוסף הקים אגר את נבחרת ישראל בג'ודו לצרכים מיוחדים, בה משולבים בצורה די תקדימית גם ספורטאים ללא צרכים מיוחדים. "במועדונים אחרים פשוט סוגרים אותם כקבוצה של ילדים על הרצף האוטיסטי, בתפקוד בינוני, גבוה, נמוך, זה לא משנה. עושים קבוצה, שולחים אותם הביתה, ואז המועדון ממשיך לעבוד כמועדון. זה חרות על דגלנו מרגע שהקמנו את המועדון, שכולם ביחד. תוכל לבוא לאימון שלנו, אתה תראה שם ספורטאים רגילים לחלוטין, מה שנקרא בשפה המקצועית 'מיינסטרים', יש ספורטאים שהם על הרצף האוטיסטי, ששייכים במסגרות לספיישל אולימפיקס, או ספורטאים שהם עיוורים או לקויי ראייה, וכולם מתאמנים ביחד. שולחים אלינו ממועדון במודיעין, מירושלים, מאילת. מכל הארץ מגיעים לבאר שבע לנבחרת המעורבת. כשאנחנו בארבע השנים האחרונות טסים לאליפות העולם בג'ודו בהולנד - כולם מתחרים, כולם מביאים את הנקודות, ואנחנו מתחרים שם גם כיחידים וגם כקבוצה".
איך בעצם עושים ג'ודו בלי לראות?
"לפני שנתיים היה לי ספורטאי אלוף העולם בג'ודו, אוטיסט על הרצף ברמת תפקוד מאוד גבוהה. הוא עלה למזרן בקרב גמר נגד ג'ודאי שהוא לקוי ראייה. פשוט מתאימים את המזרן לצרכים של שני הספורטאים. זאת אומרת, הילד העיוור תופס בדש הבגד, ורק אז מתחילה התחרות. כל פעם שמתנתקת האחיזה, התחרות נעצרת ומתחילה מחדש. ואז בעצם לא נתנו יתרון לספורטאי השני. ודרך אגב, הוא זרק את אלוף העולם שלי באיפון. היה מאוד יפה, מרגש, התחבקנו".
"כשהייתי במשלחות", ממשיך אגר, "יש להם תקנון מאוד ברור - על כל איקס ספורטאים במשלחת יש מלווה, מאמן, ובעצם אנחנו בעמותה החלטנו שבגלל ההיכרות שלנו עם צרכים מיוחדים - כולם אנשי טיפול, המנכ"לית בעצמה יעל בזיז היא אשת טיפול וחינוך מיוחד - אז על כל ספורטאי יש לנו עזרה, מישהו מלווה אותו. זה עושה את המשלחות שלנו הרבה יותר יקרות, אבל אנחנו לא מוותרים על הדברים האלה".
על מנת להדגים את חשיבות ההחלטה, אגר מספר את סיפורו של אחד הספורטאים. "הוא עם צרכים מיוחדים, על הרצף האוטיסטי אבל בתפקוד מאוד גבוה, ומבחינת הספיישל אולימפיקס הוא לא צריך מלווה אישי. יומיים לפני אליפות העולם יש אימון עם נבחרות, נבחרת הולנד, צרפת, בלגיה. אנחנו מתארגנים במלון, ואני אומר לספורטאים 'אחרי ארוחת הבוקר תביאו את תיק הג'ודו, תמלאו בקבוק מים', והם הולכים לחדר ומתארגנים ואנחנו מחכים להם להסעה. והוא הגיע, ובמלון הברזים נורא צמודים לכיור, הכיור קטן כזה והבקבוק גדול, והוא לא מצליח להכניס - אם לא היה מלווה, הוא היה שובר את הכיור. המלווה אמר לו 'בוא ננסה למצוא פתרון, אולי נעשה צורת משפך עם היד', ואז הוא ירד למטה ואמר 'איציק המלווה הוא גאון, הוא הציל אותי'. אם הוא היה בלי מלווה, הוא היה או שובר את הכיור או נכנס לאירוע, מתעצבן, והיה נהרס לו גם האימון וגם יום למחרת בתחרות הוא לא היה מתפקד ברמה המיטבית".
מאז 7 באוקטובר, אבי מספר, הוא ממנף את הג'ודו גם כדי לסייע לילדים שפונו מבתיהם. "יש לנו אלוף עולם עם צרכים מיוחדים שגר בקיבוץ סעד, ממש 3 ק"מ מבארי - שילה עמר. באותה שבת כל המשפחה יצאה לבקר משפחה, והוא נשאר לבד בבית. ההורים הגיעו אליו, הם קלטו את זה ממש מוקדם בבוקר ונסעו, ואחר כך הם היו מפונים כל המשפחה בים המלח. בכל יום שישי הייתי הולך ותורם שם לילדים של המפונים, היו שם מקיבוץ בארי, מסעד, כל מיני מקומות שפינו אותם לים המלח. היינו עושים בימי שישי אימוני ג'ודו, וגם אחרי שהחזירו אותם או מצאו מקומות לקהילות השונות, הם היו באים משם חזרה לים המלח כדי לקבל את אימון הג'ודו שלהם. זה עזר מלא לילדים, זה נתן להם איזו תקווה".
על רקע זה נוצר החיבור לבית הנשיא, ונוצרה תוכנית "משחק קבוצתי". "זה פרויקט שמדבר על לבנות חוסן בקהילה, וזה מה שאנחנו עושים", מסביר אבי, "כל הספורטאים שמתאמנים אצלנו, ללא הבדל דת גזע ומין. בשיתוף פעולה עם עמותה שנקראת 'ערכים בספורט' של בית הנשיא, אנחנו מקבלים מרצים, מאמנים בכירים, עזרה למאמנים שעובדים במועדון. זה משפר לנו את הכלים שאנחנו נותנים, את החוסן הקהילתי החברתי הזה, אם זה לילדים מפונים, אם זה לספורטאים במועדון, אם זה להורים שלהם - זה פוגש את כולם".
על הטקס ביום חמישי הוא אומר בפשטות: "הזמינו אותנו כי העמותה שלנו מובילה בתחום הזה, והשילוב שאנחנו עושים לכל חלקי החברה - הם שותפים נהדרים שלנו לדרך, מאמינים בנו ועוזרים לנו".
בתאל גרבי, מנכ"לית 'ערכים בספורט' ויוזמת אות הנשיא, אמרה כי "מועדון הג'ודו 'אתגר בנגב' בניהולו של אבי אגר משלב את כל הערכים שאנחנו מאמינים בהם, ומשקף את רוח דגלי בית הנשיא. המועדון משלב בעלי מוגבלות במודל שיש לשאוף אליו בספורט הישראלי, תוך פיתוח תפיסות אימון לבעלי מוגבלות בתוך מסגרת ג'ודו תחרותית. בנוסף המועדון מקדם ערך של שוויון מגדרי, כשהשנה גם שימש בית לספורטאים וספורטאיות מעוטף עזה, וחיבק מפונים שהגיעו להתאמן אחרי 7 באוקטובר ולאורך המלחמה. אני גאה בהזדמנות לשלב מועדון ג'ודו בתוכנית בית הנשיא, לצד הכדורגל והכדורסל, ומודה על שיתוף הפעולה עם ההתאחדות לספורט נכים בהובלת נסים סספורטס".