בניגוד למה שניתן היה לצפות, לאחר טבח 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל נרשמה ירידה במספר הפניות ברחבי הארץ לבתי חולים פסיכיאטריים. בכל הארץ, למעט למרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. כך מספרת ד"ר מילי בר שקד, פסיכיאטרית וסגנית מנהל המרכז. לדבריה, בביה"ח הפסיכיאטרי היחיד באזור הדרום נרשמה מאז שמחת תורה עלייה של 6% במספר הפניות למיון.
"הייתה עלייה גם של חיילים שקשורים לבסיסים, וגם של תושבי הנגב", מסבירה ד"ר בר שקד. "תושבי העוטף שפונו, מי שמלכתחילה סבלו מפוסט טראומה, אז הייתה עלייה בפניות וניסינו גם לטפל מרחוק כי אנשים פה לא גרו בבתים שלהם, אז למי שהיה יותר נוח שהרופא המטפל שלו מכיר אותו אז טיפלנו בהם מרחוק".
"יש במדינת ישראל עשרה בתי חולים פסיכיאטריים, תשעה מהם מתקבצים בצפון ובמרכז. זה אומר שאנחנו נותנים שירות מאשקלון ועד אילת", ממשיכה לתאר ד"ר בר שקד, ומוסיפה כי המקום סובל ממצוקת כוח אדם חמורה. "גם ככה חוסר התקינה המשווע לעומת שאר הארץ... בוא נגיד שהרבה שרי בריאות, הרבה מנכ"לים של משרד הבריאות הגיעו לביקור. הם יודעים את הבעיה, מהנהנים, ועדיין יש בעיה. גם אם אנחנו מקבלים תקנים לרופאים, למשל, זו בעיה ידועה שקשה להביא רופאים לדרום. אז אנחנו כבר מתחילים באיזושהי נקודה שהיא נמוכה יחסית".
מעצם היותו בדרום, אנשי המרכז לבריאות הנפש חוו את טבח 7 באוקטובר על בשרם. "חלק מהעובדים שלנו גרים בעוטף, וכשהתחלנו את המערכה, אני חושבת שבשעה 8:00, כבר פגע טיל אצלנו בכניסה לבניין להתפתחות הילד. ככה התחלנו את כל הבלאגן. להוריד את המחלקות הגריאטריות שלנו למקלט, לנסות להבין מה קורה מבחינת העובדים שלנו שנמצאים בעוטף. הייתה לנו עובדת סוציאלית במחלקת נוער, רינת שגב-אבן, שתוך כדי האירוע התכתבה עם המחלקה, בוואטסאפ של המחלקה, והיא מספרת להם שנכנסים לבתים ושורפים בתים. בסוף היא ובעלה ושני הילדים שלה נרצחו. היא הייתה מאוד מאוד משמעותית אצלנו, היא באמת נתנה המון למטופלים שלה. ובתוך כל זה, אתה ממשיך לתפעל את המחלקה ומתחיל לצאת החוצה, לתת עזרה במלונות, אנחנו למשל נתנו לחברי בארי מענה פסיכיאטרי ופסיכולוגי גדול בשיתוף כלל גורמי הטיפול והקהילה, בדיוק בגלל המקום הזה של רינת והמשפחה שלה. אז אתה גם נותן מענה למלונות של המפונים".
מה זה מענה?
"יש לנו פסיכולוג שממש עבר לגור שם. עזב את אישתו מאזור הדרום, עבר לגור במלון, עזב גם את המחלקה. עכשיו, זו מחלקה סגורה, אז צריך גם לכסות את העבודה שלו על ידי אנשים שנמצאים, ובאמת... אנשים עבדו. כל הזמן. לא היה בית. כי חלק היו במילואים, חלק נתנו מענה בחוץ, אבל בית החולים המשיך לעבוד כבית חולים. הייתה תקופה מאוד לא פשוטה".
איך הייתם רוצים שישתנה המצב?
"אנחנו כל הזמן עובדים בשיתוף עם חטיבת בתי החולים במשרד הבריאות כדי לקבל עוד תקנים. המצב קשה בדרום, נקודה - צריך לחשוב ביחד מה יכול להביא עוד רופאים. הלוואי והיה לי הפתרון, אין לי. יש המון גורמים שאם הם יחברו יחדיו זה יעזור להביא רופאים לדרום. יש תוכנית שנקראת 'תוכנית כוכבים', שחטיבת בתי החולים יצאה בה, בעצם לתת מענקים לרופאי בריאות הנפש שיבואו להתמחות בפריפריה, שיקבלו גם מענקים וגם יעזרו להם במחקרים, בעצם לנסות להשאיר אותם בדרום גם אחרי ההתמחות. מצד שני, יש מי שאומרים 'מה, בשביל עוד 5,000 שקל בחודש אני מעדיף לגור בתל אביב ולנסות להתקבל לאיכילוב, ולמה לי לעשות את כל המאמץ הזה'. הם באמת מנסים לעזור לנו, אבל צריך לחשוב על פתרונות יותר יצירתיים".
"עכשיו אנחנו עם הפנים קדימה, כי תושבי העוטף מתחילים לחזור לבתים שלהם ולמגורים הארעיים שלהם, שגם רובם נמצאים באזור הדרום. אנחנו מבינים שבסופו של דבר, כמו שהמצב הזה התחיל עם זה שזה שלנו, ככה זה גם ייגמר עם זה שזה לנו".
"בריאות הנפש זה לא רק פוסט טראומה"
"המלחמה הזאת הביאה להבנה שבריאות הנפש לא יכולה להיות בחצר האחורית, והיא חייבת להיות בחצר הקדמית", אומרת ד"ר בר שקד. "זה משהו שנלמד מהאירוע, שבריאות הנפש זה דבר חשוב. זה תמיד היה בחצר האחורית, וגם הייתה הרגשה מלמעלה שאנחנו החצר האחורית, לא משנה כמה שצעקנו 'אנחנו חשובים'".
"אנחנו מטפלים באנשי כוחות הביטחון, ודווקא שם הצבא לקח נורא יפה את עניין הנפש", משבחת סגנית המרכז את צה"ל והמשטרה. "הצבא עושה עבודה מדהימה עם כל שילוב בריאות הנפש, ועם ניסיון למניעת פוסט טראומה, ועם קב"נים, ועם קב"ן שנכנס לתוך עזה ביחד עם החיילים, והדיבור - אתה שומע המון מקרים של פעם, של צוק איתן ובכלל, שהיו אומרים 'אוקיי הלאה, תעברו למקרה הבא' - ועכשיו ממש מתייחסים לזה. השוטרים שהיו ב-7 באוקטובר הם יותר פתוחים לדבר על החלק הנפשי, שזו אוכלוסייה שמלכתחילה מאוד קשה לה, זה נתפס אצלם כחולשה. זה דווקא משהו שמאוד עושה טוב לטיפול בהם".
בעוד האבחנה הנפוצה בקרב אנשי כוחות הביטחון היא פוסט טראומה, מטפלים במרכז לבריאות הנפש גם במחלות אחרות. "בריאות הנפש היא לא רק פוסט טראומה: יש אנשים שסובלים מדיכאון וסכיזופרניה והפרעות אחרות, יש מגוון רחב של אבחנות, ואני רק נורא מפחדת שמה שיקרה זה שהסטיגמה תלך למקום הזה, שפוסט טראומה זה טוב ויפה, אבל שאר הדברים עוד פעם בחצר האחורית", אומר בר שקד. "אי אפשר לעשות את ההפרדה הזו, זה בעיה. עכשיו המדינה נותנת עוד מטפלים ועוד הכשרות לפוסט טראומה, אבל מה עם החולה שסובל מסכיזופרניה ומה עם החולה שסובל מהפרעה בי-פולארית? זה עדיין אחוז מהאוכלוסייה".