תמו ימי החסד של קוז'וך

בתקופת שלטון חדש, תקופת מעבר בין מנהיג למנהיג, נהוג להגיד שהאופוזיציה, התקשורת ובעלי עניין נוספים, צריכים לתת לנענס לתפקיד 100 ימים של חסד על מנת שיבצע את השינויים הדרושים כדי לבסס את הדרך שלו בארגון. רק אז, אחרי שהיה לו מספיק זמן לאזן את המערכת, לבנות את הצוות שיצעד מאחוריו ולספק מספיק "קבלות", לטוב או לרע, רק אז ניתן להתחיל לשפוט אותו על תוצאות. אלא שמאה ימי חסד זה לא באמת חוק חברתי, אלא יותר ביטוי שתופס בדרך כלל כשתחילת הדרך רצופה בקשיים ובישראל כמו בישראל, במיוחד בכדורגל המקומי, ימי חסד זאת פריבילגיה ששמורה למעטים. השבוע, רגע לפני המפגש מול האלופה מכבי תל אביב, חלפו להם 100 ימי החסד של מאמנה החדש של הפועל באר שבע, רן קוז'וך. עכשיו הגיע זמן לתוצאות.

הפועל באר שבע של היום היא פסגת חלומותיו של כל מאמן מקומי מתחיל וגם של חלק גדול מהוותיקים, על אחת כמה וכמה כשמדובר במאמן שפוטר בעונה שעברה מנתניה והגיע לעוד קבוצה בינונית שסיים עימה בפליאוף התחתון. הזכייה בגביע המדינה עם מכבי פתח תקווה שהפתיעה את באר שבע בגמר, אמנם הישג מרשים וכזה שכנראה הוא זה שהביא את קוז'וך לבאר שבע, אבל לא כזה שיעיד על היכולות שלו לאמן קבוצת צמרת לאורך זמן, לנהל אגו בחדר הלבשה עם כוכבים קצת גדולים יותר מאלה שפגש בקריירת האימון שלו ובעיקר היכולת להתמודד עם לחץ לנצח בכל התמודדות. תוסיפו לכך את העובדה שקוז'וך נכנס לנעליים של אגדה באר שבעית ושמה אליניב ברדה ותקבלו כנראה את העובדה שספירת ימי החסד של המאמן הסתיימה עוד לפני שהחלה. את הניצנים הראשונים לכך שזמנו של קוז'וך לספק תוצאות, קיבלנו כבר עוד לפני שהליגה החלה, כשמיעוט בקהל הבאר שבעי קרא לו להתפטר אחרי הפסד לטבריה בגביע הטוטו.

הקרבה לעזה במפה והמלחמה שמקשה על הבאת זרים איכותיים לארץ, אירועי 'טרנר' מול בני סכנין, הפציעה של מיגל ויטור ואפילו העובדה שנכנס לנעליים שגם מאמן ותיק היה צריך זמן להתרגל אליהן, יכולים להתקבל כנסיבות מקילות. יחד עם זאת, גם קוז'וך יודע לאן הוא הגיע ומה מצופה ממנו. "באר שבע זה מועדון שצריך להיות למעלה בטבלה, נהיה שם", אמר המאמן לאחר התבוסה למכבי חיפה במשחק האירופאיות, לאחר שבמסיבת העיתונאים בתחילת העונה בה הוצג הכיר לאוהדי באר שבע את המושג "קבוצה הישגית" עליו חזר פעם אחרי פעם, מבלי להזכיר את המילים אליפות או תארים.
בתוך כך, שבעה משחקים רשמיים שחקה העונה באר שבע עד כה ועוד אחד שפוצץ לפני שהחל, במה שהיה אמור להיות משחק הבית הראשון באצטדיון 'טרנר' העונה. שני ניצחונות בלבד לחניכיו של קוז'וך, אחד באירופה, אחד בליגה. עד כה ההבטחה שלו לקבוצה הישגית וההבטחה של אלונה ברקת ל"המטרה לרוץ לכל התארים", כוללת הדחה משפילה מהקונפרנס ליג והפסדים לחיפה וטבריה בגביע הטוטו. למרות זאת, כדי לשפוט את מאה הימים הראשונים של קוז'וך בתפקיד, ראוי לא רק להתמקד בתוצאות, אלא גם בדרך החדשה שהביא עימו.

"למה בחרתי ברן קוז'וך? כי אני פריקית של כדורגל", הסבירה נשיאת הפועל באר שבע, אלונה ברקת בפתיחת העונה והסתייגה מההשוואה לתחילת דרכו של ברק בכר בבאר שבע שלדעת רבים מזכירה את זו של קוז'וך. "אני יודעת למה בחרתי ברן ומה בהתנהלות שלו ובמקצוענות שלו תפס אותי, מאחלת לו ולכולם שנעשה עונה טובה. להשוות בינו לבין בכר אין צורך, לכל אחד הרצונות שלו והשיטות שלו. יש לרן אמביציה מטורפת וזה נורא חשוב".

אפשר להגיד על קוז'וך הרבה דברים, הוא יודע מה הוא רוצה מהקבוצה שלו, יש לו דרך ושיטת משחק ברורה והוא קידם המון צעירים בנתניה ובמכבי פתח תקווה. אלא שעד עכשיו שיטת המשחק שלו שכוללת בעיקר לחץ גבוה על היריבה בחצי שלה עוד לא הוטמעה כראוי ואוהדי באר שבע רואים בעיקר קבוצה שסופגת הרבה ומתקשה בהתקפה. ואם כבר בלחץ עסקינן - ההדחה מאירופה אחרי שבאר שבע הייתה כבר ביתרון של שני שערים, מראה שגם למאמן יש עוד דרך לעבור כדי להתמודד עם לחץ, אחרי שעשה את כל הטעויות האפשריות במשחק.

לגבי שיתוף הצעירים, במכבי פתח תקווה, מן הסתם, קל יותר לשלב צעירים. זו דרך החיים של הקבוצה ממלאבס בליגה. בבאר שבע לעומת זאת, לפחות בבוגרים יש לו רק את אמיר גאנח שעד עכשיו לא בדיוק שחקן הרכב. ראייה נוספת בנושא לכך שמכבי פתח תקווה היא לא באר שבע, נמצאה במחנה האימונים בתחילת העונה, אליו יצא שחקן אחד בלבד מקבוצת הנוער מהעונה שעברה, לא אחד שבנו עליו לסגל העונה. אז קבוצה הישגית עדיין אין, קידום צעירים גם לא באופק ושיטת המשחק עדיין לא עובדת. נשאלת השאלה, מה כן הספיק קוז'וך לעשות במאה ימים בקדנציה שלו בבירת הנגב?

שבוע לסגירת חלון ההעברות, ניתן להגיד שרן קוז'וך בונה קבוצה בדמותו, מה שזה לא אומר. מה שזה כן אומר, הוא שהוא פחות מאמין בקבוצה של ברדה. זאת שסיימה במקום השלישי בעונה שעברה, זאת שהפסידה לו בגמר הגביע. איך זה בא לידי ביטוי? ובכן, בהחלפת כל הזרים שהיו פה בעונה שעברה מלבד הלדר לופז. אימראן עולאד, אנדרה פוקו ודיינר קיניוניוס כבר לא כאן, כשגם לארתור שושאנצ'ב הראו את הדרך החוצה. אחרון חביב הוא אנטוניו ספר שלא בדיוק קיבל את המפתחות לקבוצה של קוז'וך עד כה.
יחד עם זאת, שלושה זרים כבר נחתו פה, החלוץ הקמרוני פול גריטה שעדיין לא ערך הופעה בהרכב, הקשר הברזילאי לוקאס ונטורה שרק הגיע והדבר היחיד שהספיק לעשות הוא לראות את אוהדי באר שבע פורצים למגרש לטובת סגירת חשבונות עם אוהדי סכנין וקינגס קנאגווה הזמבי, היחיד שכבר כשיר להרכב ואפילו כבש שער ניצחון יפהפה השבוע (שלישי) לזכות אברהם גרנט ונבחרתו. מיגל ויטור פצוע עוד מגמר הגביע ההוא, אבל בלם זר עדיין לא הגיע, לפחות לא בזמן כתיבת שורות אלה.
מאה ימים אחרי מינויו, קוז'וך עדיין לומד את הקבוצה ואין לו היררכיה ברורה, בעיקר בקישור היצירתי שכל הזמן משתנה. פעם זה קיניוניוס במשחק טוב בהרכב ואחרי זה לא בסגל כי איחר או העלה משקל, או תירוץ אחר שנשמע בקרב הקבוצה. פעם אחרת קוז'וך אומר שפתח איתו דף חדש ופתאום הוא משוחרר. אחד בפה, אחד בלב?

כך גם עם ספר, בדש, זהאי אחמד שמככב ומשחק אחרי זה עולה מהספסל וכך גם עם אליאל פרץ, הרכש "הנוצץ" של קוז'וך עד כה, שזקוק לימי חסד משלו.
הליגה עוד מוקדמת וקוז'וך עוד יגבש את ההיררכיה שלו, עד אז לאוהדים לא תמיד ההחלטות של המאמן ברורות. קוז'וך עדיין לא "מדבר באר שבעית", אם תרצו. ואם יש משהו שהצבא האדום ב'טרנר' אוהב אפילו פחות מהפסדים הוא מאמן שמדבר בקלישאות, במקום פשוט להסביר להם מה עומד מאחורי ההחלטות שלו. ביום שבת, ניצחון מול מכבי תל אביב, יקנה לקוז'וך עוד כמה ימי חסד. הפסד והאוהדים יתחילו וקוז'וך יהיה חייב לדבר באר שבעית. תשאלו את רוני לוי.