אביה חצרוני ז"ל היה מילידי וממקימי קיבוץ בארי, וגם נרצח בקיבוץ ב-7 באוקטובר. הוא עבד בדפוס בארי, אולם במקביל התנדב החל משנת 1981 בתחנת נתיבות של מד"א. לרגל האזכרה לציון 11 חודשים להירצחו, שתיערך הערב (רביעי), אספו חבריו לתחנה כסף. "כל מי שמכיר אותו רצה להשתתף", סיפר חברו הטוב מאיר אלמליח.
"אביה היה איש מדהים עם נתינה שאי אפשר לתאר אותה", מספר אלמליח. "אדם עם סבר פנים מיוחד, יודע לתת לזולת. בן אדם מקצועי מאוד, חכם מאוד, שנים הוא חרת על דגלו את הקטע של המתנדבים, שהוא כל הזמן רק חיפש איך לעזור למתנדבים ואיך להיות חלק מהם - מכיסו, מזמנו".
הייתם גם בקשר מחוץ לתחנה?
"בטח. אני והוא, היה לנו איזשהו קשר. יש לי אח תאום - קראתי לו התאום השני שלי. היה בינינו קשר מדהים. הוא היה בא אליי לבית, גם אשתו ז"ל הייתה באה אלינו, חברים טובים. נהייתי צמוד אליו מאז שאשתו נפטרה מדום ללב, שבעה חודשים לפני האסון הארור הזה. שם הוא איבד איזשהו טעם לחיים שלו בכלל. אז אני החלטתי שאני מרים אותו בכל הכוח: הייתי מתעורר איתו, ישן איתו בצהריים ומשכיב אותו לישון בלילה. לקח זמן עד שהחזרנו אותו קצת לתלם, להתנדב. הוא עבר שנה קשה".
"יותר חברמן ממנו אני לא מכיר", הוא נזכר וצוחק. "הוא נכנס לבתים והוא יכול לצחוק איתם, ולקחת להם עוגייה ולהסתלבט. הוא, לפי דעתי, שבר את כל המוסכמות האלה, של קיבוצניק, כשבא לתחנה של נתיבות. הוא שבר את זה בצורה כזו מטורפת שהוא קירב אותנו לאנשים שלו, ויש קשר טוב. הייתי אצלו הרבה, אני מכיר את כולם. לי ולו היה הסכם: אם קורה לו משהו אני מטפל בילדים שלו, ואם קורה לי משהו הוא מטפל בילדים שלי. הילדים שלי יודעים את זה והילדים שלו יודעים את זה, תראה לאיזו רמת חברות הגענו".
אלמליח מספר על אדם שלא חדל מלהתנדב, לעזור ולתת בסתר. "במשך המון שנים, כל שנה, כל ערב חג, הוא נותן לי 'קח, תן להוא'. במשך 20 שנה הוא לא יודע בכלל שזה ממנו. הוא ייכנס לסופר, יראה אישה שהילד מבקש... הוא ילך אליה בשיא הצניעות, יגיד לה 'גברת, אני קיבלתי מלא כסף, אני רוצה לעשות משהו טוב. אני נותן לך את הכרטיס שלי, אני מחכה לך בחוץ - תקני מה שאת רוצה, אל תגבילי את הסכום'. יש לו נתינה מטורפת. הבן אדם חילוני בהווי שלו, אבל צדיק כמוהו אני לא ראיתי".
"עם כל הקטע החילוני שלו, הוא כן רצה קטע דתי, והמשפחה אפשרה לנו. היינו בטקס, עשינו חלק דתי וחלק המשיכו בטקס שלהם, וזה בסדר גמור", ממשיך אלמליח לספר. ואכן, על מנת לקיים את הטקסים הדתיים - אשכרה לציון 30 יום להירצחו, והאזכרה היום - הוא פתח באיסוף תרומות. "זה משהו מהכיס הפרטי שלנו ושל הנהלת מד"א. יכולתי לבקש את כל הכסף מהמנכ"ל והוא היה נותן לי את זה - אני לא רוצה. כל מי שמכיר אותו רוצה להשתתף, אז החלטתי שאני פותח את המצווה הזאת לכולם. עשינו אזכרה גדולה מאוד ב-30, שם המנכ"ל מימן לנו חצי מהסכום, כי גם שם החבר'ה רצו. אנשים רצו לתת בשבילו, אין לנו משהו אחר לעשות".