מי שעוקב אחרי כוכבת חתונמי, דר' קטיה אברבוך יודע כמה היא חיכתה והתרגשה מהיום הראשון של ביתה ריטה בגן. אלא שגם היא לא תיארה לעצמה ששעתיים אחרי ההרגשות הגדולה היא כבר תהיה במיון ילדים, הפעם כאימא מודאגת: "כבר כמה ימים שאני מנסה לבטא את מה שהרגשתי השבוע, אבל החיים שלנו ממשיכים ורצים מהר ממהירות הקול שלי, והקול שלי הפעם לא מצא מקום" כתבה אברבוך לעוקבים שלה: "הכנסנו את ריטה לגן ביום ראשון בהתרגשות אדירה! הגענו מחויכים ונרגשים, שמחים מהפרק החדש בחייה, כמובן עם דאגה לא קטנה אבל עם תקווה בלב שיהיה לה טוב. לצערנו, לא חלפו להן שעתיים ויצאנו משם מדממים (תרתי משמע)- ריטה נפצעה בגן, ואנחנו מצאנו את עצמנו נוהרים למיון ילדים. הכל שטחי וכבר בהחלמה, אבל לקח לנו זמן להבין מה קרה ואיך האירוע הזה השפיע על כולנו. הגם שהטיפול והיחס שקיבלנו מהגן היה לא פחות ממדהים ועוטף, והופקו לקחים ומסקנות בשקיפות מלאה, לקח לנו זמן להתאפס.
בעודנו יוצאים ממיון ילדים, הלומים ומבולבלים, תוהים איך יצא שברגע הראשון שהחלטנו לשחרר אותה קצת לדרך חדשה, זה קרה, ברמזור הראשון בדרך פגשנו בשלט הזה. ליאור הקדים אותי ומלמל בשקט "תראי מה זה פרופורציות אה?". מאחורינו, נרדמה תינוקת שהיא כל עולמנו, אחרי סשן של בכי של כאב, מצוקה ואולי אכזבה מאיתנו. ומולנו, הביטו בנו העיניים של נעמה, לירי, קרינה, אגם ודניאלה, גם הן, עד לא מאוד מזמן תינוקות של מישהו! הורים שלא יודעים היום מה עלה בגורלן, שנאבקים יום ולילה במחשבה אם יראו אותן שוב, אם הן בוכות מכאב, או מאוכזבות מהם. המחשבה עליהם, אם יראו אותן שוב, אם יחבקו ויזכו לנחם, מטלטלת ומכווצת את הלב והנשמה. אי אפשר להסיט מבט, אי אפשר לשכוח ואי אפשר להעלים עין ולתרץ! אין הורה במדינה שלנו שיכול להרשות לעצמו את זה.
כי כל ישראל ערבים זה לזה. ואם לא נהיה ערבים זה לזה, אז אין לנו זכות לקרוא לעצמנו עם ישראל!
"פרופורציות" היא מילה שיכולה לעצבן, לבאס, להקטין ולייצר תחושת ניכור. אבל במדינה שלנו היא עוזרת להבחין בין עיקר לטפל, ולהודות על מה שיש".