כחודשיים לפני 7 באוקטובר 2023, פרופסור רלי הרשקוביץ מונתה לתפקיד דיקנית הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון. "אתה מבין שהיו לי הרבה מאוד מטרות ישירות מול הפקולטה והרבה מאוד דברים שרציתי לעשות" היא מספרת, "ואז נוחת עלינו 7 באוקטובר ואני אומרת לעצמי שני דברים: האחד, אנחנו רגע צריכים לראות איך אנחנו צולחים את המלחמה. שתיים, אנחנו לא מוותרים על היעדים שלנו כפקולטה, כי היה עוד שלב של אופטימיות שנחזור לחיים נורמליים ואנחנו לא יכולים להישאר מאחורה בתור תושבי הנגב".
ואכן, עניין מערכת הבריאות בדרום נוגע להרשקוביץ במעמקי נפשה. היא גדלה בבאר שבע, "בצפון ד'" כפי שהיא מספרת, ודמותה מוכרת מאוד בעיר. במשך שנים ניהלה את יחידת אולטרה סאונד נשים בסורוקה, ועד היום היא מנהלת מחלקת נשים ויולדות א' בבית החולים. "מצב הרפואה בדרום הוא לא טוב", היא אומרת. "תוחלת החיים שלנו היא פחות טובה, כמות הרופאים היא פחות טובה, כמות האחיות... לא בכדי אני פותחת איזה 6-5 תוכניות חדשות של לימוד מקצועות הבריאות. דברים שלא היו ואני פותחת אותם בשנתיים הקרובות".
"אני לא מתביישת להגיד את זה בפה מלא - אני רואה את התפקיד שלי בשיפור הבריאות בדרום. ברור שהמטרה שלי בתור הדיקנית היא לשנות ולשפר את הבריאות, איך אני יכולה? אני הרי לא מנהלת בית חולים, שאני יכולה להגיד להם 'תעשו ניתוחים יותר טובים' או משהו כזה. אז מה שאני יכולה זה לחשוב על חינוך של סטודנטים שנשארים בדרום, לאו דווקא ברפואה אלא באופן כללי. מעבר להגדלת מספר הסטודנטים, אנחנו פותחים לא מעט בתי ספר לבריאות בציבור. למשל אנחנו הולכים לפתוח פה קלינאות תקשורת, לאור המצב אנחנו פותחים פה מגמה של אורתוטיקה ופרוסטטיקה עם ביה"ח השיקומי עדי נגב, אני פותחת פה הסבה לאחיות, הסבה לרוקחות, פתחנו השנה רק ריפוי בעיסוק - כל הדברים האלה, אין לי ספק, זה שיפור פני הרפואה בדרום".
השפעות 7 באוקטובר
מלחמת חרבות ברזל הקשתה על מצב מערכת הבריאות עוד יותר, כבר ברמת הכשרת אנשי הרפואה, כפי שפרופ' הרשקוביץ מספרת. "נוצרה פה בעיה משמעותית שאני לא יכולה לסיים שנה בלי שמסיימים סטודנטים מתוך מקצועות הבריאות, כולל רפואה. מדינת ישראל לא משופעת במקצועות בריאות, ואם אני מוותרת על שנה שהייתה אמורה להתחיל ב-14 באוקטובר ובסופו של דבר התחילה ב-31 בדצמבר, אני חייבת לעזור לסטודנטים האלה, ובפירוש למדינת ישראל, כדי שייצאו לי מחזורים של אנשים שיעסקו במקצועות הבריאות כבר בשנה הבאה, אחרת נישאר עם פער מאוד משמעותי".
את בוקרו של 7 באוקטובר הרשקוביץ זוכרת מצוין. "בדקות הראשונות, סטודנטים שלנו שהם פרמדיקים כבר הסתובבו עם אמבולנסים - סטודנטים, בסדר? בוא נזכור - בשביל לעזור כמה שהם יכולים. סטודנטים באסר"ן, אגודת הסטודנטים לרפואה, הגיעו לפה במאות לראות מה אפשר לעשות, הגיעו לחדר מיון ועשו כל מה שרק יכול להיות - החל מלנקות את הרצפה, דרך לנסות לעזור לאנשים שחיפשו את יקיריהם, וכלה בלשנע חולים. זה היה ממש בימים הראשונים, בלי הפסקה". בהמשך, היא מספרת, סטודנטים למקצועות הבריאות ניהלו גן ילדים בפקולטה, אליו הביאו עובדים שהתחילו לחזור לעבודה את ילדיהם.
"המלחמה הראתה את הצדדים המאוד יפים של הפקולטה, באמת", היא מספרת. "מה שנקרא 'רוח באר שבע', כלומר עם הפנים לקהילה. אנחנו מקבלים המון מהקהילה, אז אנחנו מרגישים מחויבים לקהילה בהרבה מאוד היבטים. פרק ההתנדבות פה בפקולטה היה משהו שלא היה באף מקום, באף פקולטה למדעי בריאות בארץ. ממש לא".
במסגרת פעולותיה לאחר 7 באוקטובר, הרשקוביץ הובילה מאבק לקבלתם ללימודים בבן גוריון של סטודנטים שהתקבלו ללימודי רפואה בחו"ל אך לא התחילו ללמוד לאחר שנקראו למילואים. "אנחנו היינו הראשונים שהיינו מוכנים, במאבק מאוד קשה בפורום הדיקנים, לקבל סטודנטים שהתקבלו לשנה א' בכל מיני מקומות באירופה, אבל לא התחילו את השנה כי הם היו בצו 8. קיבלנו פה בבן גוריון 11 סטודנטים שהיו אמורים להתחיל את לימודיהם בחו"ל, אבל חשבנו שלאור התרומה שלהם, ושהם לא היו מאוד רחוקים מהציונים של מה שאנחנו היינו צריכים, לקבל אותם ללימודים".
"ההסתכלות על האוניברסיטה כעל מגדל השן שבא לטפל בנייטיבז - עניין של גישה"
בין המטרות עליהן חוזרת הרשקוביץ במהלך השיחה, נמצאת גם מטרה אחת גדולה: להשאיר אנשים בדרום. "אני חייבת להודות שמשרד הבריאות מאוד עוזר בעניין הזה, יש את תוכנית 'אילנות' שמשאירה פה סטודנטים, משלמת לחלקם שכר לימוד, ואז הם באמת אמורים להישאר פה בתום לימודיהם, וזה משהו שישאיר עוד ועוד אנשים בדרום. יש עוד כל מיני תוכניות, אבל זאת הכי משמעותית".
למה כל הזמן "להשאיר אנשים בדרום"? אין רצון שאנשי הרפואה יבואו מהנגב?
"אנחנו לא יכולים לעשות אפליה מתקנת, זה לא חוקי. אם יום אחד מדינת ישראל תחליט לעשות אפליה מתקנת כזו או אחרת, אני לא אתנגד לה"
זה משהו שהיית רוצה?
"התשובה היא כן, אבל בלי התפשרות על איכות לשבריר שנייה. אני לא אהיה מוכנה להתפשר על איכות. אני אמרתי את זה למשרד הבריאות, שהעדפה מתקנת זה משהו קריטי, אבל אני לא מחוקקת חוקים, אני לא יכולה להציע הצעות חוק, אולי יום אחד נעשה לובי ואני אלך עם הדגלים לכנסת עבור העניין, אבל כרגע אני לא יכולה לעשות את הדבר הזה. מה שאני כן יכולה לעשות זה להתקרב לקהילה"
אז כיצד מתקרבים לקהילה? "עם עיריית באר שבע אנחנו עושים כמה פרויקטים נורא נורא נחמדים כדי לחבר את הילדים האלה אל תוך הפקולטה למדעי הבריאות. למשל, יש לנו פרויקט בתוך סורוקה שנקרא 'נוער חוקר', מי שמרכז אותו זה ד"ר אוהד עציון, זה בעצם רופאים מסורוקה שמתנדבים להיות מנחים של תיכוניסטים, על פני שלוש שנים, שבסופו של דבר הם מציגים מחקר. זה משהו שמחבר את הילדים, נותן להם ערך מוסף, זה במקום אחת הבגרויות. זה משהו מרגש שאני לא יכולה אפילו לתאר לך, אחד הדברים היחידים המרגשים שהיו בשנה הנוראית הזאת", היא אומרת וממשיכה: "שנית, אני מאוד מקווה שהשנה אנחנו נעשה איזשהו פרויקט של לימודי רפואה בקהילה, שאנחנו נלמד ילדים שנה ראשונה של תואר ראשון למשהו כמו Pre-Med, איזשהם לימודי ליבה שיש להם הקשר וזיקה לרפואה".
"חשוב לי לתת לקהילה דברים שיש באזור המרכז. באזור המרכז מאוד מקובלות תוכניות כאלה. ללמד ילדים לשנה ראשונה לתואר ראשון יש במרכז, ושווה שגם יהיה פה. זה קשר של פקולטה עם הקהילה, הקהילה יודעת שאנחנו קיימים"
הקהילה אולי יודעת שאתם קיימים, אבל יש גם תחושות ניכור לפעמים כלפי האוניברסיטה
"אני מסכימה, כבאר שבעית זה תמיד מרגיש שאלה במגדל השן באים לטפל בנייטיבז. אבל זה עניין של גישה. הברירה היא להראות איך אנחנו יכולים להיות שותפים כאן באיזשהו תהליך. אני יכולה לתת את מה שאני יכולה לתת, ואני מקווה שזה לא יתקבל בהתנשאות אלא כמו שזה מתקבל בקרב ילדים בתיכונים באזור תל אביב. גם אם אתה מלמד לא לעשן, גם אם אתה מלמד מה זה סמים ומה סמים עשו במלחמה ומה קרה ב-7 באוקטובר, אם לקחת או לא לקחת סמים, אתה יכול להתייחס לזה כאל שיעור בהתנשאות, אבל אתה גם יכול - אתה יודע, 'וואלה, אני עזרתי לבריאות הקהילתית שלי'".
השנה מציינים באוניברסיטת בן גוריון יובל לבית הספר לרפואה, שהוקם ב-1974 והיה הבסיס לפקולטה למדעי הבריאות. החגיגות נדחו לשנה הבאה בעקבות המצב, אך בהחלט מדובר בנקודת ציון שמרגשת את פרופ' הרשקוביץ. היא מספרת שבראשית הדרך היו בביה"ס לרפואה לכל היותר 50 סטודנטים לשנה, והיום המספר עומד על פי שלושה. "בשנה רגילה אנחנו משהו כמו 150-155 סטודנטים מתחילים בדרך כלל, פלוס אנחנו מקבלים סטודנטים מתוכניות מיוחדות - מעודדים סטודנטים מהמשרד הבדואי, או כל מיני ילדים שעוברים פה מכינה".
"כשאנחנו באים לחגוג את היובל שלנו, אני מאוד גאה בהישגים שלנו: מבחינה מספרית, מבחינת התוצר של הרופא שאנחנו מוציאים. הרופאים שלנו הם אנשים שבכל העולם רוצים אותם. טל זקס, בוגר שלנו, הוא שהמציא את החיסון לקורונה. יש לנו הרבה מאוד מנהלים של בתי חולים במדינת ישראל שהם בוגרים כאן. יש דיקנים. יש לנו דוגמאות איפה שאתה שם יד, הבוגרים שלנו הם באמת הבוגרים הכי טובים שיש".
"אני כל הזמן אומרת, אתה תוציא את אוניברסיטת תל אביב מתל אביב - לא יקרה כלום לעיר, גם לא בחיפה ובירושלים. אתה תוציא את אוניברסיטת באר שבע מהעיר, או את הפקולטה למדעי הבריאות - באר שבע תחזור להיות 50 שנה אחורה באמת. כי חלק גדול מהעובדים פה, חלק גדול מהסטודנטים, הם חלק ממה שמשנה פה את העניין".