"המטרה, ואני לא פוחדת להגיד - להתמודד על הזהב, לא פחות"

המשחקים הפאראלימפיים ה-17 נפתחו אתמול (רביעי) בפריס, והמשלחת הישראלית הגיעה לבירת צרפת במטרה לשפר את מאזן המדליות ממשחקי הקורונה לפני שלוש שנים בטוקיו. אז זכו הכחולים-לבנים ב-9 מדליות, שמונה מהן בשחייה - עמי דדאון (2 זהב, אחת כסף), מארק מליאר (2 זהב, אחת ארד) ואיאד שלבי (2 זהב). את רשימת המדליסטים השלימה מורן סמואל שזכתה במדליית כסף בחתירה.

דדאון, מליאר וסמואל ינסו לשחזר את ההישג גם בפריס, אליהם יצטרפו 24 ספורטאים נוספים, שירצו לעשות זאת בפעם הראשונה. לישראל יהיה גם ייצוג קבוצתי, כשנבחרת הנשים בכדורשער תנסה לשפר את הישגיה בשתי האולימפיאדות האחרונות (7 בריו ו-6 בטוקיו).

אחת משחקניות הנבחרת היא רוני אוחיון בת ה-25 שעבורה זו האולימפיאדה השלישית, כשסנטרית ההגנה המצטיינת הייתה בת 17 בריו. אוחיון גדלה והתחנכה בבאר שבע, ובתום שירות לאומי בעמותת 'אתגרים' בירושלים, עברה למרכז, כדי להיות קרובה יותר למקום האימונים של הנבחרת. היא סטודנטית למדעי התזונה בשלוחה של האוניברסיטה העברית ברחובות, מתגוררת בירושלים, מתאמנת בבירה ובתל אביב, אך מקפידה לקפוץ לבקר את ההורים בבאר שבע.

בשלוש השנים האחרונות היא עסוקה כמו חברותיה לנבחרת בהכנות לקראת פריס. "אלה היו שנים די פוריות, בהן זכינו בתארים כמו סגניות אלופות אירופה, מקום שלישי באליפות העולם", משחזרת אוחיון, "מרוב התחרויות יצאנו עם מדליה, מה שמציב אותנו בטופ לקראת פריס".

"אכן. לאור המצב הביטחוני, לא יכולנו להשתתף בכל התחרויות. היו כאלה שהיה קשה להגיע אליהן מסיבות ביטחוניות, אז התמקדנו יותר בעצמינו, ולמרות הכול, אני מרגישה שאנחנו המגיעות לפריס בכושר הכי טוב".

"כמו כולם. לקח לנו יום יומיים להבין מה הולך, וכמובן הפסקנו את האימונים. לא היה ברור אם אפשר להתאמן, אם מחבלים עדיין מסתובבים חופשי, הכול היה מאוד רגיש ונפיץ. יחד עם זאת, אני חושבת שהיינו בין הספורטאים הראשונים בישראל שחידשו פעילות, עוד באותו השבוע. נפשית זה לקח הרבה יותר זמן. הרבה אנשים שאנחנו מכירות נפגעו, יצאו למילואים. גם במעגל הקרוב הרגשנו את השבעה באוקטובר, לאחותי עדי יש חברים שעדיין חטופים ואחרים שנרצחו בנובה. הרבה מהקרובים שלנו, בני הזוג שלהן יצאו למילואים, ועם כל הקושי והכאב, חודש וחצי אחרי פרוץ המלחמה יצאנו לאליפות אירופה במונטנגרו. כולם שאלו והתעניינו - שחקניות, מאמנים, הקהל. סיימנו במקום השני. הסתובבנו שם עם תגיות החטופים. היה לנו חשוב מאוד להראות את זה לכולם. הראש היה במגרש, אבל הלב במקום אחר. זו הייתה גאווה גדולה מאוד לייצג את המדינה בתקופה הלא פשוטה שעוברת על כולנו".

אוחיון משחקת כדורשער מגיל 13. "מאוד אהבתי ספורט", היא משתפת, "והגעתי לענף הזה בגלל לקות הראייה שלי. מאמן הנבחרת אז והיום, רז שוהם, ראה אותי במרכז העיוור בבאר שבע והתרשם לטובה. כעבור שנה וחצי צורפתי לנבחרת העתודה, ובעקבות איזה משבר בנבחרת הבוגרות, זומנו 2 בנות מהעתודה לסגל. מאז אני שם".

"אחזור לרגע לאולימפיאשת טוקיו. הגעתי לשם במצב לא אופטימלי. פרקתי את הכתף חודש לפני האולימפיאדה ואני שחקנית מרכזית. אמנם שיחקתי, אבל לא באמת במשחקים החשובים, לפי הוראות הרופא. הסתובבתי עם חבישה וטייפינג מיוחד וקשיח, זה לא היה קל. ועכשיו, שלוש שנים אחרי, בהן עבדנו על עצמנו כקבוצה וגם כיחידות, והגענו לטופ העולמי בכל תחרות ולקנו מדליות, אני מאמינה שאנחנו מוכנות. גם אני אישית. התחרות בפריס הולכת להיות צפופה, כי בכל ענפי הכדור הוחלט שיהיו 8 קבוצות בלבד. בענף שלנו הקבוצות יחולקו לשני בתים. אחרי סיבוב אחד כל הקבוצות מעפילות לרבע הגמר, ואז משחקים בשיטת הנוקאאוט. ישראל בבית אחד עם ברזיל, טורקיה וסין. בבית השני - קנדה, יפן, צרפת ודרום קוריאה. הבית השני יותר קל משמעותית על פי הדירוג העולמי, וזה טוב לקראת ההצלבה. אנחנו מקוות לסיים במקומות 1 או 2 בבית המוקדם, ולקבל יריבה שתסיים שלישית או רביעית בבית המקביל. המטרה, ואני לא פוחדת להגיד - להתמודד על הזהב, לא פחות. עבור כמה מהבנות, זו תהיה האולימפיאדה האחרונה, ורוצים לסיים אותה על הפודיום".

כדורשער הוא ענף ספורט פאראלימפי בו משתתפים ספורטאים עיוורים ולקויי ראיה. הוא הומצא בשנת 1946 לאחר מלחמת העולם השנייה, והגיע לישראל בשנות ה-80. המשחק מתקיים בין 2 קבוצות (3 משתתפים בכל קבוצה) באולם סגור, ודורש שקט מוחלט כדי שאפשר יהיה לשמוע את הפעמונים שבתוך הכדור. אורך המגרש 18 מטרים ורוחבו כגודל השער - 9 מטרים (גובה 1.5 מ'). המגרש מחולק לקווי רוחב שעוזרים בהתמצאות ובהגנה באמצעות מישוש. מנצחת הקבוצה שכובשת יותר שערים (בזריקות משער לשער) ב-24 דקות משחק.

אוחיון מוסיפה: "כיום מדובר בספורט ייחודי ללקויי ראיה ועיוורים. המטרה היא להבקיע גול. כולם עוטים כיסויי עיניים ושומעים את כדור הפעמונים עף באוויר או מתגלגל על הקרקע. זה משחק שדורש הרבה תקשורת בין השחקנים והפעלה רבה של חוש השמיעה. כיום אני יכולה באמצעות חוש השמיעה שלי להגיד איפה הכדור נחת במגרש, אבל זה היה כרוך בהרבה תרגול ומצריך טקטיקות מיוחדות".

משחקה הראשון של הנבחרת יהיה מול ברזיל (30.8.24), ובהמשך מול טורקיה (31.8.24) וסין (1.9.24).