בשבוע שעבר יצא לעולם "מפוזר", סינגל ראשון מתוך אלבום הבכורה של רועי קורקין, מוזיקאי באר שבעי בן 21. קורקין, המשרת בצה"ל בימים אלה, מספר לוואלה שבע על העבודה על האלבום, שהתעכבה בגלל 7 באוקטובר, על ההשראה והקשיים, וגם על מקרה אחד בוא הוא קצת התפזר יותר מדי - שגרם לו להמציא לעצמו אלטר-אגו של גיבור על בשם קראק-בוי.
"בשנת השירות שלי הייתי שותה מלא ומעשן, הזיכרון שלי נפגם, והייתי מגיע למצבים של איבוד הכרה באופן תדיר, ולא ייחסתי לזה חשיבות", הוא מספר. "ואז אחרי השנה הזאת, הייתה איזו נקודת מפנה בלונדון, שעישנתי שם איזה משהו שפתאום גרם לי לא להרגיש את כל הגוף שלי, והייתה לי חוויה לא נעימה. החוויה הזו גרמה לי להתעמת עם הרבה דברים, הרבה דברים שהדחקתי בשנים האחרונות פתאום צפו. היה לי חשוב לראות שהקטע של האמנות קיים עדיין, אז המצאתי סיפור בדיוני על גיבור על בשם קראק-בוי, שהוא גיבור על נרקומן, שהוא מקבל את הכוחות שלו מהקראק. ואז במהלך הסיפור נעלם לו הקראק והוא מאבד את הכוחות שלו. ובעצם הסיפור הזה היה מעין הסיפור שאני הרגשתי שחוויתי, רק בתחפושת של גיבור על".
"זה קצת הסריט אותי", הוא חוזר לאותה חוויה מפוקפקת בלונדון, "הסתכלתי לתוך עצמי ואמרתי 'למה זה קרה דווקא לי', ואז הגעתי למלא תובנות. מאז ומתמיד היה לי אופי קצת מדחיק, ולאלבום קוראים 'מאיפה הכוח', אז השאלה שנשאלת היא למה אתה עושה מה שאתה עושה, למה אתה בוחר לשתות עד אובדן הכרה"
אז האלבום הוא סוג של חשבון נפש שלך?
"כן. אני באתי לסגור פינות. להבין שנייה הכל. וזה עבד"
האלבום "מאיפה הכוח" צפוי לצאת ב-12 בספטמבר, אך קורקין מספר כי התחיל לעבוד עליו כבר לפני כשנה וחצי. "התחלנו במאי שנה שעברה - עוד הרבה לפני המלחמה. ובגלל זה גם האווירה שלו היא נורא כיפית. מה שכן, 7 באוקטובר מאוד השפיע על היצירה שלאחר מכן. המפיק שלי יואב צוברי, בת דודה שלו נחטפה לעזה, נעמה לוי, וזה פתאום הקפיא לנו את העבודה על האלבום. אני חייל, לא יצאתי הביתה איזה חודשיים, וגם כשחזרנו לעבוד על האלבום זה היה כמו ללמוד את זה מחדש פתאום ולדעת להשתחרר עוד פעם".
את השפעותיה של המלחמה, כפי שישימו לב חדי העין, ניתן לראות גם בסוף הקליפ של "מפוזר". "מי שהלחין לי את השיר, אורי בר אור, הוא חבר טוב שלי שנהרג לפני שלושה חודשים ברפיח. עוד לפני שפרצה המלחמה נפגשנו אני, הוא ויואב צוברי. האמת היא שזו הייתה הפעם היחידה שהזמנתי אותו לעבוד איתי על משהו, רק השיר הזה ורק הסשן הזה - פעם אחת נפגשנו ליצור משהו, כי הוא היה לוחם קרבי ויצא פעם בשבועיים, ולי היה את החבר'ה שאני רגיל לעבוד איתם. אז באיזה סופ"ש יצא שלא היה לי עם מי ללכת להקלטות, ראיתי שאורי היה בבית, וביחד הלחנו את השיר, הפקנו אותו, ובאמת במפגש אחד יצא לנו שיר כמעט מוכן".
איך המשפחה שלו הגיבה לשיר?
"אמא שלו, מתוקה, אישה כל כך טובה - היא עפה על זה. גם אמרתי לה עוד בשבעה שיש שיר שעומד לצאת שאורי היה חלק מהיצירה שלו. אז היא ממש התלהבה ושיתפה, ואני מניח שזה עושה להם ממש ממש טוב לגלות כל פעם דברים שאורי עשה". קורקין מספר כי בר אור, חברו לגרעין הנח"ל, היה במגמת מוזיקה ואף הלחין "קטע תזמורת, קומפוזיציה שלמה".
"קצב הלב", יצירתו של אורי בר אור
עניין מגמת המוזיקה שבו למד חברו נוגע לקורקין בנקודה רגישה. "קורים דברים בבאר שבע", הוא אומר בהסתייגות, ומצביע על צמד היוצרים הבאר שבעי אזולאי/נמט כדוגמה. "כבר שנים הם עושים מוזיקה באמת טובה, אבל בסוף הם עושים את זה בשביל עצמם, אין להם איזה תקציב מהעירייה שדוחף אותם גם לקדם את האמנות בכל העיר. אני חושב שזה חסר".
הוא מתייחס לחבריו לשנת השירות, "באמת מוזיקאים מחוננים, אחד גיטריסט ואחד פסנתרן", ואומר: "אתה מסתכל ואומר 'למה איפה שהם חיים, שזה עמק חפר וכזה צפון, יש מוזיקאים וילדים שבאמת מתפתחים בתחום האמנות, ובבאר שבע אין?'. ואז אני מסתכל על בתי ספר, ואני רואה שבבתי ספר בבאר שבע אין לך מגמות מוזיקה, לא קיים. ובמקומות כמו עמק חפר והצפון והמרכז, מקומות שגם מן הסתם יש להם תקציבים יותר טובים ומערכת יותר חזקה, זה קיים ודוחפים את זה. וילדים מצליחים לבטא את עצמם ולמצוא את האופי שלהם, ובבאר שבע זה חסר".
קורקין, ילד פלא בעצמו, החל ליצור מוזיקה במסגרת המקומית "מקורוק", שמאז הקורונה לא חזרה לפעול. "'מקורוק' זו באמת הסיבה שהתחלתי לעשות מוזיקה. בלי זה קשה לי להאמין שהייתי מגיע למצב שאני נמצא בו כרגע. אני חייב הרבה לטל לייבל, הבן אדם החזיק את הסצנה של המוזיקה של הנוער בבאר שבע ממש. אני חושב שהוא גרם להרבה אנשים לצאת ולפרוץ ולעשות שירים ולהופיע, בזכותו אני עושה את זה, כי בעצם אני הגעתי לשם כגיטריסט. לימדו אותנו לכתוב, זה היה עם ג'ימבו ג'יי שליווה את התוכנית - בכלל לא כתבתי אף פעם עד שהגעתי לשם, ופתאום כתבתי איזה שיר שהיה ממש טוב".
"זו פעם ראשונה שעשיתי משהו כזה", הוא ממשיך, "חוץ משיר שעשיתי בכיתה ט' שצחקתי על חבר אולי, ואיזה שיר שכתבתי על הכלבה שלי בכיתה ד'. אבל חוץ מזה לא עשיתי באמת שום דבר, ובמקורוק זה התחיל, הוציאו לי קליפ, ואמרתי 'יאללה אני אמשיך עם זה, מה כבר יש לי לעשות'".
אלבומו של קורקין בנוי כיצירה אחת, וסדר השירים בה הוא כרונולוגי. "השיר 'מפוזר' הוא יותר בשלבים הראשונים של האלבום, מבחינת ציר הזמן. הוא מדבר על שנת השירות, יש שם שורה 'אני מתעורר ערום בקומונה', זה אשכרה קרה", הוא אומר וצוחק.
למה ללכת על אלבום ולא להוציא סינגלים, כנהוג בימינו?
"זה אולי לא אסטרטגי בשיט, וכל מישהו שהיה מייעץ לי היה אומר לי 'אל תעשה את זה', אבל בסוף הרגשתי שכתבתי יצירה שהיא אחת, שלא יכולה להיות מסופרת באף דרך אחרת. עכשיו אני אהפוך את זה לסינגלים ואז מה אנשים יבינו? אני רוצה לספר סיפור שהוא שלם".
באלבום, כמו ביצירה בכלל, לקח קורקין השראה מהראפר האמריקאי קנדריק למאר. "קנדריק למאר הוא ההשראה הכי גדולה שלי, כשהייתי אז בלונדון - זה היה להופעה שלו", אמר.
שזה מעניין, כי אתה לא ראפר, ואפילו יש לך שיר "אני לא ראפר". אז איך זה שקנדריק הוא ההשראה שלך?
"נכון", הוא צוחק. "כי גם הוא לא ראפר. הוא הראפר הכי טוב בעולם, אבל הוא לא עושה ראפ. אתה שומע אלבום שלו, אתה מרגיש שאתה שומע יצירת אמנות. יש לו את האלבום To Pimp a Butterfly, אלבום מטורף, עם מעברים חלקים בין השירים - וזה גם משהו שאני עשיתי באלבום. יש שירים שלו שהלכתי למפיק שלי ואמרתי לו 'אני רוצה שנעשה כזה'".
אז מה אאחל לך, שהאלבום יצליח לך כמו "טו פימפ א באטרפליי"?
"מה שקורה בארה"ב מגיע לפה בדיליי של 20 שנה. יכול להיות שאני טיפה מקדים את זמני, ושההיפ הופ בישראל עוד לא מספיק מוערך. הוא מתחיל, יש ניצנים של היפ הופ במיינסטרים, וזה נותן בסיס לדברים כמו מה שאני עושה, היותר מתחכמים, העמוקים אולי אפילו, היותר מורכבים. אני מקווה שזה יצליח כמו טו פימפ א באטרפליי".
הופעת ההשקה של רועי קורקין תתקיים בקרוב. כל העדכונים ברשתות החברתיות שלו.
הופעת השקה בקרוב