פותחים עונה עם סימני שאלה

הפועל באר שבע עברה טלטלה לא קטנה בסיום העונה שעברה, שהחלה עם ההפסד בגמר גביע המדינה, והמשיכה עם עזיבתו של אליניב ברדה, ונראה שהיא מתקשה לעצור את כדור השלג גם חודשיים אחרי, רגע לפני שנפתחת עונת 24/25 בליגת העל.

נכון, להפועל באר שבע יש נסיבות מקלות. המלחמה שמקשה להביא זרים איכותיים, חילופי המאמנים, הביתיות שלא קיימת באירופה ועוד. מנגד, מכבי חיפה ומכבי תל אביב מתמודדות עם אותם קשיים וגם שאר קבוצות הליגה לא מגיעות ממדינה אחרת.

באר שבע החדשה, בעידן פוסט נסיך לב אדום, היא בעיקר סימן שאלה אחד גדול, אבל יותר מכך - זו באר שבע שאחרי שנים רבות, מתחילה עונה כשחובת ההוכחה עליה. אלונה ברקת, רן קוז'וך, אוהדי הקבוצה ובאר שבע כמועדון, כולם צריכים להוכיח את עצמם מחדש, וכרגע לפחות, ערב פתיחת העונה, נראה שחובת ההוכחה, כגודל הציפיות, וזה מעט גדול עליהם. מצד שני, באר שבע של אלונה ברקת, היא באר שבע שבדרך כלל מפתיעה כשכולם מספידים אותה.

"המטרות שלי לא השתנו לרגע, הפועל באר שבע רוצה להתמודד על כל התארים", אמרה נשיאת המועדון רק לפני כחודש במסיבת העיתונאים הרשמית בה הוצג גם מחליפו של ברדה, המאמן החדש רן קוז'וך. במהלך החודש הזה, היא איבדה שניים מהתארים האלה, אם קוראים להעפלה לשלב בתים אירופי בקונפרנס ליג סוג של "תואר". זו הייתה, בכל אופן, אחת המטרות של קוז'וך בתחילת העונה.

במהלך אותה מסיבת עיתונאים נדרשה ברקת להסביר לקהל שלה שזו אותה אלונה שהם כל כך העריצו לאורך השנים ושהגברת לא שינתה הדרת. "לא מתכוונים להוריד ציפיות או את הרגל מהגז", היא ענתה והוסיפה שהטענה שהיא איבדה את הרעב ושהיא לא משקיעה כמו פעם, הוא נרטיב שקרי.

"השקעתי למעלה מ-350 מיליון שקל ב-17 שנה", אמרה הבעלים. "לומר שהמועדון לא משקיע זה נרטיב שקרי וגם לאמת יש משמעות, וחשוב לומר את זה. אני שמה את ההון הכספי, אבל יש פה גם הון אנושי וכולנו משקיעים המון למען המועדון. אנחנו באנרגיות ורוצים שהמועדון הזה ימשיך לעשות חיל, להשתתף במפעלים האירופיים ולהיאבק על כל התארים", חזרה ואמרה.

ערב פתיחת העונה, כחודש לאחר אותה מסיבת עיתונאים, חובת ההוכחה עדיין על ברקת שרוצה להוכיח שההחלטה לא להמשיך עם ברדה הייתה נכונה, שקוז'וך הוא האיש הנכון, בזמן הנכון, זאת למרות שאין לו ניסיון ברמות האלה, ובעיקר שהיא לא מפסיקה להשקיע במועדון, באוהדי הפועל באר שבע.

נכון לעכשיו, הרכש או ההשקעה ברכש, עוד לא שם. גם קוז'וך עדיין לא מבשר על בוא ההצלחה, והקהל, חלקו עדיין שר את אתניקס ביציעים, כשהתוצאות על כר הדשא, לפחות עד עכשיו, גורמות לקוז'וך להרגיש מהאוהדים שימי החסד שלו בבירת הנגב ממש לא "תותים".

נתחיל מהסוף: 78 ימים לאחר שהקבוצה הופקדה בידיו, שמע רן קוז'וך לראשונה מאוהדי הפועל באר שבע קריאות "תתפטר". אמנם זה קומץ, אבל המאמן שנכנס לנעליים הגדולות של אגדת הפועל באר שבע, אליניב ברדה, אפילו לא קיבל 100 ימי חסד. נכון, התוצאות עדיין לא שם, אבל עם מינויו של קוז'וך למאמן, יש בבירת הנגב שחיכו לו בפינה למעידה הראשונה, ובשבוע האחרון קוז'וך פגש את הפינה מקרוב, כשההדחה מאירופה לא הייתה מעידה קטנה, אלא נפילה חופשית. המאזן: ניצחון אחד משישה משחקים, הדחה כואבת מאירופה אחרי שהמשחק היה בידיים שלו, והפסד על המקום השביעי בגביע הטוטו לקבוצה שעלתה ליגה.

נכון לעכשיו, אפשר לראות טביעת אצבע של מאמן, שיטה שקוז'וך מביא עימו למגרש ואנחנו רק בתחילתה של עונה, כך שמוקדם מדי לצפות לטיקי-טקה. יחד עם זאת, מה שאוהדי באר שבע רואים זה קבוצה שמתקשה בהתקפה, לא מפסיקה לספוג ובעיקר חלשה מנטאלית. אבל זה הרבה מעבר לזה.
שני המשחקים האחרונים הציבו סימן שאלה גדול מאוד לגבי המוכנות של באר שבע לליגה ואולי גם את מוכנותו של קוז'וך לבמה הגדולה.

המחצית הראשונה במשחק הגומלין מול מלאדה בולסלאב הייתה מצוינת. ההכנה הייתה טובה, באר שבע עמדה נכון על המגרש, קוז'וך היה גדול. במחצית השנייה, הכול קרס, קוז'וך קרס. ניהול משחק שמתאים לקבוצה קטנה יותר, חילופים לא נכונים, תכנון לקוי של הפעימות שהוביל לכך שהיה לו עוד חילוף בזמן כה קריטי שלא יכול היה לבצע. באר שבע החלה לפרק והתפרקה. 3 אדומים במשחק, לראשונה בהיסטוריה, מעידים בדרך כלל על כך שהמאמן איבד שליטה על השחקנים שלו. בלק אאוט רגעי או טעויות שמאמן צריך לעשות כדי ללמוד? אם אלונה תאפשר לו את הזמן הזה, ימים יגידו האם הרגע המשפיל בבולגריה הפך אותו למאמן טוב יותר. מה שעובד לטובתו היא העובדה שברקת צריכה להוכיח שצדקה בבחירתו. הוא לעומת זאת, צריך להוכיח שהפליאוף התחתון קטן עליו, שקבוצות כמו נתניה ומכבי פתח תקווה קטנות עליו, שהנעליים של אליניב הן כן למידותיו.

"אנחנו רוצים לראות קבוצה הישגית", אמר קוז'וך באותה מסיבת עיתונאים, כשהמילים אליפות או תארים לא יצאו מהפה שלו. כרגע לפחות, ההישג האמיתי שלו יהיה לזכות באהבת הקהל הבאר שבעי.

הקיץ, לאחר הרבה שנים, נראה שמשהו נשבר במשולש הזה שכולל את הבעלים, המועדון והקהל הבאר שבעי. הקהל הזה שבעשור האחרון צבע את הליגה באדום, חווה משבר אמון ולפחות נכון לעכשיו, מצביע ברגליים או יותר נכון, בארנק. למשבר אבות רבים בין אם זו הפרידה מברדה, העיכוב ברכש מרשים, התוצאות ועוד, ונראה שהעונה אצטדיון טוטו טרנר יחווה כמויות קהל היסטוריות מהצד הפחות טוב שלו. יש שיגידו שהמספרים מצביעים על הגרעין הקשה של האוהדים האמיתיים של הפועל באר שבע. האופטימיים ידגישו שהגרעין אף גדל בשנים האחרונות מכ-7,000 לסביבות ה-10,000. יחד עם זאת, גם על אוהדי הפועל באר שבע חלה חובת ההוכחה, ושלא רק בצלחות ובהצלחות הם מופיעים בהמוניהם, אלא גם ברגעים הקשים יותר. שחקנים מתחלפים, בעלים מתחלפים, האוהדים נשארים. עכשיו הם צריכים להוכיח ש'המועדון מעל הכול', זו לא רק קלישאה.

כבר מעל לעשור הפועל באר שבע לא סיימה מתחת למקום הרביעי בליגת העל. אליפויות, גביעי מדינה והצלחה במפעלים אירופיים, מיצבו אותה כמועדון צמרת בישראל לצידן של מכבי תל אביב ומכבי חיפה, כשתחילת העונה הרעה שעוברת על המועדון, לצד התחזקות מועדונים כמו בית"ר ירושלים ומכבי נתניה, מאיימים על המשכיות ההישג. רגע לפני פתיחת העונה, המועדון עם התקציב השלישי בגודלו בארץ, לראשונה מזה שנים, צריך להוכיח שהוא עדיין משתייך למועדון הגדולות. צריך להוכיח שלא רק באמירות במסיבת עיתונאים מכוונים להישגיות ותארים, אלא גם על כר הדשא. מועדון שצריך להוכיח שזה לא רק עניין של כסף, שהוא לא תופעה חולפת כמו שאוהדי היריבות חושבים. בעיקר בעידן פוסט ברדה, זהו מועדון שצריך להוכיח שהוא מעל הכול - בעלים, שחקנים, קהל.