גם מאמן גם מציל

את שרלי פרץ, עוזר מאמן הפועל ירוחם מליגה ב', תפסנו באחד מימי השישי של חודש אוגוסט בבריכת השחייה המקורה של הקאנטרי בבאר שבע. פרץ דאג שיחליפו אותו לכמה דקות בעמדת המציל כדי להצטלם, וקבענו להיפגש לראיון ביום ראשון.

"גדלתי בירוחם", פותח פרץ את השיחה. "מגיל שאני זוכר את עצמי אני משחק כדורגל בשכונה. המשכתי במחלקת הנוער ובבוגרים של הפועל ירוחם בליגה ג'. באחת העונות עלינו לרבע גמר גביע המדינה וההגרלה הועידה לנו את הפועל באר שבע. אז אימן אותנו רפי אליהו ז"ל. המשחקים היו בשיטת בית וחוץ. אני זוכר שנתתי שני משחקים מצוינים, והפועל באר שבע צרפה אותי בעונה שלאחר מכן, ומשם זה כבר היסטוריה".

"שיחקתי שלוש עונות בהפועל באר שבע. אליהו עופר ז"ל השתמש בי כבסוג של פלסטר. היה צריך מגן הייתי מגן, היה צריך קשר, קשר. אני מרגיש שזה היה פספוס. ההסכם בין שני המועדונים היה שבאר שבע הייתה אמורה להעביר כל שנה לירוחם שני שחקנים שלא משתלבים בהרכב של הפועל באר שבע, כשהם ממנים את השכר. הם לא עמדו בהסכם במשך שלוש שנים, אז חזרתי לירוחם, של חיים בן שאנן, שהספיקה לעלות לליגה א'. כמעט עלינו ליגה. בעונה שלאחר מכן עברתי לבית"ר תל אביב מהליגה הבכירה, אותה אימן אברשה מרצ'ינסקי, אז עוד הייתי חייל, ולאחר השחרור התחילה הקריירה שלי במרכז - הפועל ראשון לציון, מכבי קריית גת והכוח רמת גן. לקראת סוף הקריירה כשחקן, חזרתי לירוחם".

"סוג של. באחת העונות מינו את אבי בוחבוט כמאמן ראשי של הפועל ירוחם. אמרו לי 'אתה יליד המקום, בוא תעזור לנו קצת להתקדם'. אז הצטרפתי, ומאז אני עוזר במועדון שבו גדלתי. בשנים האחרונות אנחנו מדורגים בצמרת טבלת ליגה ב' דרום ב' ודיירים קבועים בפלייאוף".

"לא. להיות מספר 2 כל הזמן זה אולי מתסכל, אבל לא רציתי להיות בפרונט. אני לא יודע להגיד 'לא', ומאמן חייב להיות אסרטיבי כדי להצליח ברמות הגבוהות, אפילו קשה לי לקבוע את מי לא להכניס לסגל לקראת שבת, קשה לי להגיד בפנים לשחקן 'היום אתה לא מתלבש'. אני עוסק יותר בפן של תמיכה כלכלית, מביא ספונסרים, עוזר ברמה של הידע המקצועי וניסיון רב השנים שלי".

"הדור הצעיר הוא עתיד הכדורגל. בלי צעירים ובלי מקומיים אין עתיד. אי אפשר לבוא כל הזמן ולקנות, לקנות ולקנות. חשוב להשקיע במחלקות הנוער כי בסוף זה מניב פירות. עם כל הזרים זה קצת בעייתי לילדים המקומיים. כשרוצים להביא תוצאות כאן ועכשיו, אז לא יקדמו צעירים מקומיים. וגם כשיש כישרונות, צריך לדעת לזהות, כמו במקרה של קינגס קנגוואה שכבר היה ב'שלושה' ולא היה מי שיזהה את הפוטנציאל וישאיר אותו, ואז משלמים יותר לשחקן כשהוא מגיע מהכוכב האדום בלגרד. וזה לא המקרה הראשון. דן ביטון, תומר יוספי, ולא חסרות דוגמאות. אתה לא נותן להם הזדמנות אמיתית פה, אז הם יוצאים לרעות בשדות זרים. איך יוכיחו כאן כשאין סבלנות? מילת המפתח זה לתת הזדמנויות. לתת, לתת ושוב לתת. קח לדוגמה את ירין לוי יליד 2005 שהתחיל את הקריירה בילדים של הפועל באר שבע, עבר למכבי חיפה, והעונה בסגל הבוגרים של בית"ר ירושלים".

"הפועל ירוחם היא קבוצה שנותנת הזדמנויות לשחקנים צעירים כמו איתי סויסה, בן אבידן, איתי אביסרור, אפק עטר ונווה אללוף, שיחליפו בבוא היום את האפריאטים והווסקרים, כשאפילו הילדים שלהם מתדפקים על הדלת. בנוסף אליהם, אנחנו מקווים להחתים את נועם בסטיקר ומושיקו אביטן. השילוב של הצעירים והוותיקים הוא המתכון להצלחה. לא קל להביא שחקנים מבחוץ לירוחם, אתה צריך להוסיף 2,000 שקל לשכר כדי שיסכימו להגיע, ולכן קידום שחקנים מקומיים הוא הכרחי. יחד עם זאת, בסיטואציה הנוכחית, מי שהייתי רוצה לראות עולה ליגה זו מ.ס דימונה ללאומית. זה טוב לכל המסביב. צריכים קבוצה בליגה לאומית כמו שהיה בזמנו עם מכבי באר שבע שהייתי שותף לעלייתה לליגת המשנה".

"אם נצליח להביא את השחקנים המתאימים, נהיה שוב בפלייאוף, כמו בכל השנים האחרונות. נשב עם ההנהלה ונראה איזה שחקנים נוכל לצרף. ראשת העיר נילי אהרון מעמידה לרשותנו תקציב טוב, סגרה את החובות הקודמים שהיו. אני משוכנע שעם היו"ר אריה דוקרקר נצליח לשחזר את העונה שעברה. הוא הביא אותי למועדון, ואני איתו לאורך כל הדרך. צחי בן ישי ממשיך על הקווים, וזה טוב. הוא מאמן מקומי שגדל במועדון, יש לו הרבה שאיפות ומגיע לו קרדיט. בנוסף, אני מקווה שבעתיד הקרוב ייצא לדרך פרויקט פרי יוזמתו של מוטל'ה שפיגלר, שמעוניין להקים אקדמיה בדרום. דודו דהאן שהוא חבר שלי, המליץ שיפנה אליי. הוא אכן פנה אליי ותאמנו עם ראשת העיר, ונראה שהולכים לכיוון של יישום המיזם בירוחם".

"התאמנתי אצל לופא קדוש, אליהו עופר, עודד מכנס. אני זוכר את השיחה הראשונה שלי עם אברשה מרצ'ינסקי, הגעתי לכפר סבא ברכבת, חייל צעיר על מדים, והוא רצה לשמוע אותי. זו הייתה שיחה מאוד מעניינת. זה המאמן שממנו קיבלתי הכי הרבה השראה, ודברים שלמדתי ממנו אני מעביר עד היום לדור הבא. זכור עוד מקרה שהיה באסיפה לפני משחק עם אייל לחמן. אמרתי לו 'אני רוצה שתכין אותי אם אני משחק היום'. הוא ענה לי 'תקשיב טוב, מי אתה? לא רק שאתה לא משחק, אתה גם לא מתלבש', כולם התגלגלו על הרצפה. מאז לא הצעתי לאף אחד לשתף אותי".

שרלי, נשוי לאוסנת ואב לשלושה (תום, רוי החיילת ומיי), משמש בעשור האחרון מציל בבריכת השחייה של הקאנטרי בבאר שבע. "לקראת סיום הקריירה שלי, שמעה אחותי על קורס מצילים שנפתח. בהתחלה אמרתי לה, 'מה לי ולזה?', היא התעקשה ואמרה שאני יודע לשחות ויש לי את כישורים. הלכתי לקורס שהתקיים אז במרכז הספורט של האוניברסיטה, והנה, אני מציל".

"כן. אני זוכר היטב את המקרה. הגיע אלינו אדם מבוגר והוא נכנס לבריכה. פתאום אני רואה אותו צף במים. קפצתי אחריו, הוצאתי אותו, עבדתי עליו ביחד עם יעקב חכם, שעובד איתי, וברוך השם החזרנו לו את הדופק והנשימה. זה לא היה פשוט, פעם ראשונה שאתה חווה את זה. אחרי שפינו אותו באמבולנס לבית החולים להמשך טיפול ומעקב, הגיעה אלינו בחורה צעירה ושאלה עליו ורק אז נודע לה על המקרה. עבודה לא פשוטה, 8 שעות להסתכל ולהיות הכי ערני שאפשר. וככה כל השבוע, למעט ימי ראשון".

"אני עובד בוקר, ומתאם עם האימונים. מספיק להגיע הביתה, לאכול, להתכונן ולנסוע לאימון. בדרך כלל יוצאים שני רכבים עם שחקנים מבאר שבע, ככה שזה מסתדר".

במהלך השיחה, מגיע פוש בנייד והשיחה משנה כיוון: "איזה מצב אבסורדי", אומר פרץ, "מצד אחד עוסקים בכדורגל ומהצד השני קוברים 12 ילדים שבסך הכול רצו לשחק כדורגל, והראש עם החיילים, החטופים, הנרצחים. זה נותן קצת פרופורציות בחיים. אני מאוד מתגעגע לחברים שנפלו. ראובן, אביו של חנן יבלונקה ז"ל החטוף שגופתו הושבה מג'באליה לפני כשלושה חודשים הוא חבר, וליאור אסולין ז"ל חבר טוב שהיה מתארח אצלי כששיחק בהפועל באר שבע. מאז אני מסתובב עם הצמיד הזה Bring them home now'', ושנגיע כבר לנחלה ולמנוחה".