היום התחילה בקטאר פסגה בהשתתפות משלחות מישראל קטאר ומצרים בנוגע לעסקת חטופים עם חמאס. סבא של נעמה לוי, התצפיתנית שנחטפה ממוצב נחל עוז מספר כי בדיוק השבוע "התנתק" מהחדשות בגלל פעילויות עם הנכדים: "לא שמעתי חדשות השבוע בכלל. הייתי עסוק עם נכדיי. פעם בשנה אנחנו עושים להם קייטנת סבא וסבתא בשבוע אחד בקיץ. בכלל, בקתופה האחרונה אני משתדל לא לצפות בחדשות".
לוי מסביר כי הם נמצאים במצב מתוצ מאוד: "אני יכול להגיד שאנחנו בקצה של קצה החוט המתוח לפני שהאו יקרע. אנחנו חלילה לא מתכוונים להתייאש. בלילה האחרון חלמתי חלום שאני רואה את נעמה, הנכדה שלי, מגיעה הביתה ובכיתי בחלום. אמרתי לעצמי, אחרי 10 חודשים בלי אור ופחד נוראי, תזונה ותנאים בריאותיים מתחת לכל ביקורת אתה שואל מה נקבל. כל יום שעובר החשש לחייהם מתגבר ואתה גם חושב איך הם יחזרו, לרגע אין לנו ספק שהם יחזרו. האופציה היחידה שקיימת היא שהם יחזרו הביתה".
לוי מסביר כי הוא מאמין שנעמה תחזור הביתה אבל דווקא הפוליטיקה היא זו "שמתעתעת" כדבריו: "נכנסת הפוליטיקה והפוליטיקה מתעתעת. נמצא בנאדם אחד שמתנהג כמו עריץ והוא זה שמחליט. שום דבר לא זז מילימטר ימינה ,שמאלה קדימה או אחורה בלי שאדם אחד יקבע. לרוב זה אחורה. ועכשיו הכל מתרחש על הרקע של אירן ולבנון. כל הדברים האלה מסיתים את הדבר הכי חשוב לנו כעם, בטח למשחות וזה השבת החטופים הביתה. אין משהוא אחר שיכול לגרום לנו לחייך חוץ מזה. זה מציאות שכל יום משהוא אחר קורה. זה עולה להר הבית וזה אומר לא להצביע עם הקואליציה. אנשים שהדבר האחרון שמעניין אותם זה החטופים והחטופות. גם הנסיעה הזו היתה כאילו טובה. אני לא ספרתי כמה פעמים כבר נסעו. אני מעריץ את אלה שנוסעים פעם אחרי פעם ולא אמרו די. שלא אמרו כל מה שמעניין אותך זה הישרדות ואנחנו לא נסע. אני מאמין שהם מבינים את האחריות שלהם כלפי הציבור והם נוסעים".
לוי מדגיש כי אינו אופטימי בנוגע לפסגה אבל מתפלל לטעות: "אני לא אופטימי, כי ראש הממשלה לא מעוניין שהסיפור בעזה ייגמר. הוא מקווה שתהיה מלחמה קטנה ואין לו עניין שהסיפור בעזה ייגמר, הוא מבטא את זה באמירה של מיטוט החמאס וניצחון מוחלט. יש כאלה שאולי מאמינים לו וחושבים שזה יכול לקרות. זה לא יקרה, הדבר היחיד שיקרה זה שנאבד את היקירים שלנו. זה מסיח את הדעת מבעיות אחרות והוא בשלו. אני ממש לא אופטימי. הלוואי ואתבדה".
לסיום, מסביר לוי את התחושות שלו: "לפני שלושה שבועות בליל ירח בנחל חווארים פגשתי כמורה דרך קבוצה שקוראים לעצמם ערים בלילה, פדויי שבי שחזרו ממלחמת יום הכיפורים. נכי צה"ל שהקימו קבוצה ששומרת על עצמה, נפגשים הרבה וזה מחזק אותם. הם יודעים שאני סבא של נעמה. ביקשתי מהם לספר לי את החוויה של להיות בארץ עוינת. אחד מהם אמר מה החזיק אותי? ששרטטתי קו סיום, שחייב להיות קו סיום. לרגע לא איבדתי את המחשבה שיהיה קו סיום. אחרי 8 חודשים הגיע קו הסיום מסוריה. אחד אחר שנפל בשבי מצרים אמר 'לרגע לא איבדתי את ההבנה והתקווה שממשלת ישראל תחלץ אותי'. אחרי חודש וחצי הם חזרו ממצרים. חשבתי שאקבל אור בקצה המנהרה וזה לא קרה.
עד שראש הממשלה לא יגיד 'מחזירים אותם וזהו' זה לא יקרה".