ככה תעצרו חשיבת יתר

לא עבד לאף אחד, אף פעם. חשיבת יתר היא הנטייה האנושית להאכיל את עצמנו סרטים ולחשוב בלי סוף על כל דבר שרק אפשר, וכל דבר שרק יכול לקרות, וכל טעות שעשינו או אמרנו ולא משנה כמה כואב להישאר ב"לופ" הזה, החרדה לא מרשה לנו להפסיק לחשוב על דברים מכל כיוון אפשרי כדי שחלילה לא נפספס משהו חשוב והעולם שלנו יתפרק.

- קושי להירדם או לישון מתוך תחושה שאי אפשר "לכבות" את המוח
- מחשבות חוזרות לגבי משמעויות נסתרות בדברים שאנשים עשו או אמרו
- דאגות תמידיות לגבי מי אנחנו, מה חושבים עלינו ואיפה אנחנו נמצאים ביחס לאחרים
- השאלה "מה אם?" לגבי כל דבר הכי קטן שעלול לקרות, ללא קשר לסבירות שהוא יקרה
- חשיבה אובססיבית לגבי הדברים שאמרנו או לא אמרנו, עשינו או לא עשינו
- שחזור של רגעים כואבים או מביכים שוב ושוב
- חשיבה חרדתית על כל הדרכים בהן אנו עלולים להיכשל ועל ההשלכות הפרועות של הכישלונות האלו ("נגמרו לי החיים")
- דאגות לגבי כל דבר, כמו כן, המצב הבריאותי שלנו

אנחנו מתחילים להאמין לעצמנו.
אם אנחנו חושבים על משהו כל כך הרבה, הוא גדל וגדל עד שהוא הופך מציאות ומבעית.
מחשבה על משהו לא אומרת שהוא אמיתי, היא רק אומרת שהוא אפשרות. אפשרות אחת בודדה וקטנה מתוך אינסוף אפשרויות אחרות נכונות ואמיתיות בדיוק באותה המידה, רק שאנחנו לא חושבים עליהן. למה אתם חושבים שבעולם כל כך גדול ומלא אפשרויות, יש רק תרחיש אחד אפשרי וזה דווקא התרחיש הכי נורא ועצוב שיכול להיות?

1. תזיזו את החרדה ממושב הנהג ותפסו את ההגה. תבינו שהחרדה הזו היא חבר שלכם. אומנם חבר בלתי נסבל, אבל היא רוצה להגן עליכם. זה לא אומר שהיא אמיתית, זה לא אומר שמה היא מספרת לכם הולך לקרות, זה פשוט חבר כזה כמו אמא לחוצה יותר מידי שצריך להרגיע אותו כל הזמן: "די מותק, יהיה בסדר, אנחנו לא נמות מזה, זה לא כזה נורא והכל יסתדר בסוף". אל תנסו לסלק אותן אלא דווקא לקבל אותן מתוך הבנה שמדובר רק במנגנון הגנה ולא במציאות עצמה.

2. פנו להיגיון שלכם: האם יש משהו ממשי במציאות שמוכיח את מה שאני חושש ממנו? מה הסבירות שזה אכן יתרחש? אילו עוד אפשרויות או הסברים אחרים קיימים? ונניח שמה שאנחנו חוששים ממנו יתרחש, באילו דרכים אוכל להתמודד עם זה? לפתור את זה? עד כמה בעוד 5 שנים מהיום זה הולך להשפיע על חיי? סביר להניח שתגלו שהפחד היה סתם פחד.

3. תפסיקו לתחזק את החרדה. בכל פעם שאתם מבטלים תוכניות, מדלגים על משימות ונותנים למחשבות להשתלט, אתם מחזקים את המעגל. אתם נותנים לעצמכם אישור שהדבר אכן גדול כמו שהוא בראש שלנו, והסיכויים שבפעם הבאה תיכנסו לאותו לופ שוב פעם הולכים וגדלים. שברו את הלופ, צאו מהבית, תעשו משהו שיסיח את דעתכם. לא לכל מחשבה יש משמעות.

4. תלמדו לקבל אי וודאות וחוסר שליטה. המוח של אנשים עם אובר-טינקינג מאומן להתמקד בחוסר ודאות ובניסיון לפתור אותו. כל דבר בחיים כמעט, כולל בתוכו אי וודאות, מהסיבה הפשוטה שאין לנו שליטה על הכל. ברגע שאנחנו לא מסוגלים להכיל אי וודאות ומנסים לשלוט בסיטואציות בכל דרך אפשרית, אנחנו נכנסים למעגל הרסני. שחררו שליטה.

5. מצאו לפחות דבר אחד שאתם יכולים לשלוט בו. חשיבת יתר עלולה לקרות כאשר אתם מאבדים שליטה על מצב מסוים, לכן צריך למצוא משהו שאתם שולטים בו כדי לקבל בחזרה קצת תחושה של שליטה, כמו למשל, איך אני הולך להגיב למצב או איך אני רוצה לפעול הלאה.

6. תכתבו, והמון. ללא מחשבה, ניסיון לסדר את הטקסט או לכתוב בהיגיון, פשוט קפצו מנושא לנושא עד שתרגישו את המוח מתרוקן. מחקרים הוכיחו שכתיבה של 20 דקות על נושאים מטרידים או כואבים, הפחיתו משמעותית את עוצמת הרגשות ועזרו לרפא את הכאב או הטראומה. תנסו אותי.

הכותבת היא שלי ברמי מאמנת פסיכולוגית ומנטלית בעלת הסמכה בינלאומית ICF, מלווה נשים לביטחון עצמי והגשמה עצמית