בעוד מדינה שלמה ממתינה למתקפה, ישנם כאלה שהמתח והלחץ לא מרפים, מהבוקר כשהם מתעוררים ועד הלילה כשהם, נכנסים לישון גם אז המצב עשוי להשפיע עליהם בשנתם. לאור המצב הנוכחי, אנו חשים תחושה של חוסר אונים מול הסיטואציה, תחושה "שאין לנו שליטה" ברמה האישית על המצב. אך עלינו לזכור שכן יש לנו אפשרות לבחור
איך להתמודד עם המצב.
אנו חיים בחוליית זמן שברירית, כמו רפסודה ששטה בתוך ים סוער, כולנו יודעים שזה רק עניין של זמן עד שהכל יקרה. החרדה פוגשת אותנו לא רק ברמה האישית, אלא בהעדר המוטיבציה ובחוסר הסבלנות, גם בעבודה, בזוגיות ובהורות ובכלל.
אז הינה 7 עצות כיצד להתמודד עם המצב:
1. אל תדחיקו דברים ומחשבות שלא נעימות לכם: כשאנו עושים זאת אנו לא באמת מתמודדים עם המצב, אלא דוחקים אותו הצידה, במחשבה שאם לא נחשוב ולא נתכנן זה יעלם מעצמו. תזכרו: "איזהו חכם? הרואה את הנולד". תתבוננו על הסכנה באופן ישיר. וכאשר המלחמה באמת תפרוץ אנו נהיה מוכנים וערוכים אליה. תקדישו זמן ותשאלו את עצמכם שאלות שיסייעו לכם לראות את הנולד ולהיערך. אם תהיה אזעקה? לאן תלכו! אם תאלצו להיות בממ"ד לילה שלם? איך תדאגו לשתייה ומזון? וכן, לפעילויות, נעימות, לילדים. נוחות בממ"ד? מזרנים, כיסאות, מאוורר, אופציות לעשיית צרכים בסיסיים ועוד. השאלות הללו יאלצו אתכם להיערך בהתאם, ובזכות זה אתם תהיו רגועים יותר ביום יום ומוכנים לכל תרחיש שבוא יבוא.
2. סביבה תומכת: אם אינכם סובבים משפחה תומכת, זה הזמן לדפוק בדלת השכנים, להכיר אותם ולקבל ביטחון סביבתי ואף להעניקו לאחרים. כי במצבי משבר אנו תמיד זקוקים לתמיכה, לביחד ולעזרה. כי "כל ישראל ערבים זה בזה". מבחינה רוחנית תמיד טוב לדעת שאתה לא לבד, ויש ממי לבקש סיוע בעת הצורך ואף להעניק בחזרה בלב חפץ.
3. תמלאו את עצמכם: גם לא בעת מלחמה החיים המודרניים הינם תובעניים מאד ודורשים מאיתנו המון כוחות. אנו רצים מחובה לחובה במרתון מטורף, לא עוצרים לרגע לנוח ולהתמלא. עד שלא מעט פעמים אנו מרוקנים בתוכנו ולא מצליחים להעניק לסביבתנו. אנו הופכים לחסרי סבלנות שלא מפסיקים לרטון ולקטר. בעת מלחמה אנו נדרשים יותר מאשר בימים כתיקונם להיות בסובלנות לעצמנו ובטח ובטח לילדינו. הילדים מתבוננים בנו ודרכנו מושפעים ותופסים את המציאות. אם ההורה עצבני, כעוס, לחוץ וחסר סבלנות, יש לזה השלכה ישירה על מצבו הנפשי של הילד.
תמלאו את עצמכם. למרות המצב הלא פשוט שאנו מצויים בו, שבו לשתות ולאכול ברוגע, תניחו בצד דברים לא דחופים ותנוחו. מגיע לכם. אז יהיו לכם היכולות להעניק לילדכם את הביטחון, החיבוק, הרוגע והאמפתיה שהם כל כך צריכים בעת המשברים שאנו חווים. כמובן, שמותר להורה לחשוש ולפחד ואף לשתף את ילדיו בתחושותיו, בהתאם לגיל, ובכך לאפשר גם לילד לשתף בתחושותיו, בכנות ובאופן פתוח. אך באותה נשימה להסביר לילדים שיש לנו צבא חזק ואנו מוגנים ויש לנו אזעקה שעוזרת לנו להגן על עצמנו ולהיכנס לממ"ד. ומערכות ירוט מהמתקדמות בעולם שמסייעים לנו. תנו להם כוחות לשרוד את התקופה המטורפת הזו.
4. שימרו על שיגרה: עד כמה שניתן בתקופה כל כך לא שגרתית ולא בטוחה. שרב בה הנסתר על הגלוי. שיגרה יוצרת ביטחון גם בקרב מבוגרים ובטח ובטח בקרב ילדים.
5. לא לפחד מהפחד: תחבקו בעצמכם, בילדכם ובסביבתכם את הפחד, תסכול, חרדות, כעס, דכדוך ועצב. את התגובות הגופניות: דופק מואץ, נשימה מהירה, הזעת יתר, מתח שרירי ורעידות בגוף. את התגובות הפסיכוסומטיות: כאבי ראש, מיחושים בגוף, חוסר תאבון או עודף אכילה, נדודי שינה ועייפות יתר. חוסר קשב, חוסר ריכוז ובלבול. כל התופעות הללו הגיוניות! לכן, אל לנו לבקר את סביבתנו בכל תחושה ותחושה שהם חשים. להיפך, לתת להם לגיטימציה. לעודד, להקשיב, להכיל ולחבק. ואף לבקש עזרה עבור עצמנו אם אנו זקוקים לכך. לשתף בחששות שלנו, לשאת יחדיו את העומס הרגשי.
6. הפחיתו הצפת מידע: מומלץ לצמצם את הצפייה בטלוויזיה, בסרטונים קשים לצפייה, את הקריאה באינטרנט. הצפת המידע עבורנו ועבור ילדינו מגבירה את תחושת חוסר האונים והפחד. יש להגביר שיחות אישיות ומשפחתיות, זמן איכות משפחתי, ארוחות משפחתיות משותפות, מפגשי זום עם חברים, צפיה בסרטי קומדיה, האזנה לשירים, ופעילות גופנית.
7. לשמור ולהדליק את התקווה: אופטימיות היא שיקוי לחיים טובים ובטוחים יותר. ההיסטוריה הוכיחה שעם שלא מאבד תקוה, הוא מסוגל להתרפא, להיחלץ מהבורות הכי עמוקים, ולנסוק לשמיים זרועי כוכבים. ההיסטוריה של עם ישראל הוכיחה זאת ללא שום ספק. ומה שנכון לגבי כלל העם, וודאי נכון לגבי הפרט. במצבי משבר חשוב לזכור כמה כוח יש לתקווה. ואם קשה לכם למצוא אותה תקיפו את עצמכם באנשים שיש להם תקווה. אדם שיש לו תקוה הוא כמו נר, הוא מדליק את אורו בתוך האנשים שיש סביבו, עד שגם הם הופכים לנרות ולאט, לאט, הם הולכים וגדלים ומגרשים את החשיכה. תדמיינו עד כמה ההשפעה של התקווה והאור שבכם משפיעים על הילדים והאווירה המשפחתית שלכם.
נעבור את זה ביחד. אמן ואמן.
הכותבת: אביגיל אוקנין-חביב מנחת הורים - פרטנית וקבוצתית, יועצת זוגית, מטפלת בנפגעי/ות טראומה מינית, מרצה בתחום הורות, משפחה וזוגיות. בעלת קליניקה פרטית במיתר.