כ-56 אלף תושבי פונו מצפון הארץ בעקבות ירי הרקטות מלבנון והמצב הביטחוני המסלים. בעקבות רצח 12 הצעירים במג'דל שמס בשבת, הולכת ומתחזקת התחושה שעימות ישיר בין המדינות הוא בלתי נמנע, ותקדימי עבר הוכיחו שפתיחתה של חזית בצפון מביאה עמה גם ירי מסיבי לדרום. אולם הפעם, כפי שאומרת הילה חדד-חמלניק, ממפתחי מערכות כיפת ברזל וחץ 3, עושה רושם שהמצב יהיה קצת אחר - בשל פעילות צה"ל ברצועת עזה.
הצטרפו והישארו מעודכנים תמיד עם וואלה שבע >>>
ערוץ הוואטסאפ:
https://bit.ly/4f1a7iQ
וגם בטלגרם:
https://t.me/wallasheva
"למלחמה בצפון יש השלכה על כל הגזרות, אבל אנחנו כן רואים שבסוף יש תוצאות לעבודה שצה"ל עושה בעזה", אומרת חדד-חמלניק, "שיכולת הירי של חמאס נפגעה באופן קשה, והראייה לכך זה שהיה את החיסול של דף והמח"ט שם - לא ראינו איזה ירי מסיבי. כבר אין להם את חופש הפעולה והתשתיות שמאפשרות להם להרים מטחים מאוד כבדים. לכן, גם אם תהיה מערכה בצפון, לתפיסה שלי, אנחנו לא נראה מאות רקטות שמשוגרות לדרום כמו שהיינו מדמיינים בימי הסבבים. אנחנו יכולים לראות רקטות ספורות, ואז יש מערכות הגנה, ויש ציבור שמקשיב להנחיות. והציבור בדרום לצערי מתורגל היטב למה עושים כשיש ירי".
לדבריה, לא ניתן לדעת מה מצב התחמושת של חמאס, אולם המערכים המשלימים לביצוע ירי הם אלה שנפגעו. "יכול להיות שיש להם מחסני תחמושת שלא הגיעו אליהם, אבל לייצר מטח זה גם התחמושת עצמה וגם הלוגיסטיקה: בור השיגור, הקנים, להפעיל אותם. בין הסבבים הם היו מחדשים את הדברים האלה ואז המשגרים היו מוכנים. הם גם ירו המון וגם ההרס הגדול של צה"ל, אז גם אם יש איפשהו במחסנים תחמושת - היכולת שלהם ללכת, לקחת אותה, להעמיס קני שיגור, להשמיש קני שיגור - כי קנים רבים נפגעו כי הם היו בבניינים שצה"ל פגע בהם - אנחנו רואים שהיא לא קיימת".
"אני לא מאמינה שזה יהיה אפס מאופס לעולם, כל אמירות 'הניצחון המוחלט'", היא ממהרת לסייג. "כי בסוף, פצמ"ר כזה שיורה לעוטף לא צריך הרבה לוגיסטיקה. זה שני אנשים עם קנה ורקטה שמרימים בידיים, ולכן אנחנו גם רואים את הגראדים שמגיעים לאשקלון. הגראדים שמגיעים לבאר שבע ולאשדוד למשל הם כבר קצת יותר מסובכים, קצת יותר כבדים, צריך יותר אנשים או משאית מנוף שתרים אותם. הרקטות שמגיעות לתל אביב זה כבר ממש רקטות במשקלים מאוד גבוהים שאי אפשר להרים אותם בידיים, צריך משאית... אלה דברים שהיום חמאס לא מצליח לייצר ברצועה כבר תקופה ארוכה".
אולם לא רק חמאס מהווה איום על דרומה של מדינת ישראל במקרה של עימות בצפון - אלא גם חיזבאללה עצמו. לפי הערכות, בשנה שעברה היו לארגון כ-150 אלף טילים ורקטות, רובם בעלי טווח של כמה עשרות קילומטרים, אבל על פי דו"חות שונים לשיעור ניכר מהם טווח של מאות קילומטרים.
חיזבאללה עצמו יכול להוות איום על הדרום?
"אני לא יודעת, ייתכן שיש להם (טילים, ע"א) בודדים מאוד שיכולים להגיע לדרום. אבל זה כמו שאנחנו מבינים שחמאס לא באמת מאיים על אזור נתניה, חדרה וצפון. זה אפילו יותר רחוק מזה, מהדרום. זה עניין של גדלים: רקטה או טיל שיודע להגיע מלבנון לבאר שבע הוא ענק והוא יקר והוא כבר מתוחכם וצריך לעמוד במהירויות ובגבהים שזה לא כמו הרקטות הקטנות. ולכן זה בטח לא משהו שנראה בכמויות, לא בטוחה שנראה בכלל ואם נראה אחד - זה אמירה, אבל זה לא איום אמיתי".
חדד-חמלניק, תושבת כרמית, אומרת שמה שכן עלול להחזיר את האיום על הדרום הוא מלחמה רב זירתית. "בליל התקיפה האיראנית זו הייתה הפעם היחידה שהייתה במלחמה הזאת אזעקה בכרמית. היינו בממ"דים כל הלילה. מעורבות כזאת, התלקחות כזאת, ואיזושהי כניסה של מלחמה רב זירתית - אז הקרבה של נבטים ושל חצרים ושל דימונה כן יכולה פתאום להפוך את אזור הדרום לאיום אחר, שאנחנו לא מכירים. זה גם טילים אחרים - זה כבר גדלים אחרים לגמרי מהדברים שאנחנו מכירים, זה מערכות יירוט אחרות, וזה גם אזורים אחרים: דימונה למשל לא היה אזור מאוים בסבב הזה. אז זה התרחיש העוד יותר קיצוני, אם אנחנו הולכים לאיזושהי מלחמה רב זירתית. אבל זה באמת תרחיש שאף אחד לא מכוון אליו ואנחנו לא יודעים מה יקרה במזרח התיכון, הנבואה באמת ניתנה לשוטים במקרה הזה, אבל זה באמת תרחיש שאנחנו רואים שכל הכוחות, הבינלאומיים והישראליים, אף אחד לא מכוון לשם".
"אין למדינה יכולת להתקיים אם כל מה שנעשה יקרה בתל אביב"
חדד-חמלניק, כאמור, היא תושבת כרמית שליד מיתר. היא עברה ליישוב בין היתר בעקבות עבודתה בפיתוח כיפת ברזל, אולם התאהבה ובחרה להישאר.
איך זה להתעסק בדברים האלה כתושבת הדרום?
"כשהייתי בצוות הפיתוח של כיפת ברזל עוד גרתי באזור המרכז, ועברתי דרומה כמה שנים לאחר מכן. מהרבה סיבות, גם בגלל התעסקות רבה בדרום בעולם של הפריסות של כיפת ברזל, כשפרסנו את הסוללות הראשונות. אבל בעיקר בהיבטי תחבורה, המקום שבו הבנתי שיש פער מאוד מאוד גדול בין המרכז לדרום זה דווקא בעולם התחבורה. אין למדינה הזאת יכולת להמשיך להתקיים אם כל מה שנעשה יקרה בתל אביב או במטרופולין תל אביב, אנחנו חייבים לייצר שני מטרופולינים נוספים, חיפה ובאר שבע, וזה חלק מהסיבות שאני גרה בדרום היום".
"אני רוב השבוע במרכז, אבל אני תמיד נהנית לחזור הביתה. אני שמחה שהילדים שלי גדלים שם. אני מאוד מתוסכלת מזה שאני חשה לא פעם שאני מדלגת בין שתי מדינות, אפילו מבחינת התחושות ועל מה מדברים ברחוב. אני לא צריכה להסביר לך כמה מטריד נושא הירי בלילות, ועכשיו אחרי 7 באוקטובר עוד יותר. לפני כן זה היה מטרד רעש או חוסר נעימות - היום זה ממש פחד ומרגיש לאנשים שהם צריכים להיכנס הביתה ולסגור את הבית. וכבישי הדרום - מי שגר בדרום מבין את הסכנה שבכבישי הדרום ולמה צריך לעשות עם זה משהו. הבעיות שמטרידות את היומיום במרכז הן אחרות. יש עוד הרבה לאן ללכת בדרום בשביל שיהיו שלושה מטרופולינים אמיתיים, ושהבחירה לגור ביניהם תהיה איזה מזג אוויר אתה מעדיף - את המזג אוויר של חיפה שיש בו מלא גשם, או את המדבר של באר שבע - ולא איפה אני אקבל חינוך יותר טוב לילדים. וזה שאני על הקו, זה מאוד מורגש. כולנו בוחרים כל יום מחדש, ואנחנו בוחרים כל יום מחדש להישאר בדרום".