"נלחם בשביל אחים שלי שנטבחו": השוטר שלחם במחבלים באופקים ניצח בתחרות בלונדון

בלונדון התקיימה בסוף השבוע תחרות ה-MMA (אמנויות לחימה משולבות, ע"א) היוקרתית Cage Warriors 174. בין המשתתפים בתחרות היה מתמודד אחד עם סיפור אישי שנוגע ללבו של כל ישראלי. רס"ל רפאל ארונוב, לוחם בחטיבת סה"ר של מחוז דרום של המשטרה, נלחם בדרום ב-7 באוקטובר, והגיע להשתתף בתחרות פחות משנה לאחר שחבריו נפלו בעת מילוי תפקידם. מול קהל עוין, ארונוב ניצח בתחרות, הביא כבוד גדול לישראל ואף דאג להעלות את המודעות לחטופים הישראלים בעזה.

"כמה ימים לפני 7 באוקטובר נלחמתי בתחרות במנצ'סטר", הוא מספר על השבוע שקדם לאותה שבת גורלית בשיחה עם וואלה שבע. "חזרתי לארץ עוד עם חתכים ופצעים מהקרב, וללחימה ב-7 באוקטובר קפצתי עם תפרים באוזן וכל מיני סימנים קטנים שנשארו כמזכרת מהקרב". בבוקרו של אותה שבת היה בביתו בבאר שבע עם אשתו, כשהחלו להישמע אזעקות. "בהתחלה חשבנו שזה משהו בקטנה, ואז מתחילים לרוץ סרטונים בוואטסאפ, בטלגרם, ואני מבין את גודל העניין ומתחיל להתארגן לעלות על מדים עוד לפני שקיבלנו הקפצה רשמית. ואז מודיעים על הקפצה".

"אני גר ממש קרוב ליחידה, אז אני בין האנשים הראשונים שמגיעים לשם", ממשיך ארונוב. "אנחנו מתארגנים ארבעה אנשים ויוצאים ברכב, וכבר בדרך מקבלים הקלטות של אנשים שלנו מהיחידה, שעבדו בשכר במסיבת הטבע ברעים ועזבו משם, כי הדיווח הראשוני היה על מחבלים בתוך אופקים, וכבר הם נפצעים שם. זאת אומרת, כבר בדרך לאופקים אנחנו יודעים על שלושה אנשים שלנו מהיחידה שהם פצועים ברמות שונות: ולרי סוקולובסקי, שגיא אלמליח ושליו בסט. הם נפצעים באופקים ואנחנו כבר מבינים לקראת מה אנחנו הולכים".

"אנחנו מגיעים לשם, ונעים לכיוון איפה שלפי דיווחים עדיין יש ירי ולחימה, וככה אנחנו מגיעים לבית של רחל מאופקים", הוא מתאר. "מנהלים שם לחימה, שניים מתוך הצוות שלי נפצעים ומפונים לבית חולים, ובעצם אני לוקח שם פיקוד עליי ועל עוד לוחם, וחוברים אחרי זה לעוד לוחם תושב אופקים וחייל מהצבא ובונים צוות חדש, ובעצם ממשיכים לעוד נקודות לחימה בתוך אופקים". כשהם מבינים שהמצב באופקים תחת שליטה, הם יוצאים מהעיר ומגיעים לתחנת הדלק באורים. "מתעסקים שם קצת בפינוי של פצועים ומבינים שלחימה לא מתנהלת שם יותר, אז מנסים להמשיך משם לרעים, לתוך הקיבוץ, שם בעצם יש לנו באופן ודאי חבר'ה של היחידה שנלחמים שם מהבוקר. שם, בתוך רעים, נהרגים שני לוחמים של יס"מ נגב, אוריאל אברהם ואלכסיי בודובסקי. אנחנו מקבלים את הבשורה הזו כבר בשטח, בשורה קשה מאוד. אחים לכל דבר - לנשק, לחיים".

הכוח המאולתר של ארונוב לא מצליח להיכנס לקיבוץ כי הצבא לוקח פיקוד על המצב. "היחידה שלנו ממשיכה לחימה עד הערב, עד טיהור של כל הגזרה ממחבלים", הוא ממשיך לתאר. "יום למחרת עוד מבצעים סריקות, וכל החודשים שאחרי תופסים במקומות כמו רהט עוד אנשים שנכנסו מעזה, מחשש שהם נכנסו כדי להתחבא ואז לבצע פיגועים". לדבריו, כך נתפסו עשרות מתושבי עזה.

"אני עושה MMA מאז שהשתחררתי מהצבא, אז תשע שנים אני עושה MMA", מחשב ארונוב. "עוד לפני זה הייתי עוסק בכל מיני אמנויות לחימה: ג'ודו, אגרוף קלאסי, היאבקות קצת - אז העולם הזה לא זר לי. לפעמים כחלק מהמשמרות אנחנו גם מבצעים אימונים, אימוני כושר, אימוני כוח, אז זה משהו שהולך די יפה יחד". למשטרה הוא הגיע לפני ארבע שנים. "בסדיר הייתי לוחם בצבא", הוא מסביר, אך מבהיר מיד כי "יחידות היס"מ הן יחידות לוחמות לכל דבר ועניין. לכל לוחם יש נשק אוטומטי אישי, אקדח, וסט קרמי, זאת אומרת לוחמים לכל דבר".

ועם זאת, אני מניח שעד 7 באוקטובר לא התנסיתם בסוג כזה של פעילות

"לא, עד 7 באוקטובר בעיקר תרגלנו את מה שחווינו ב-7 באוקטובר. העבודה המשטרתית היומיומית היא קצת שונה מזה, היא פחות קשורה בלחימה בנשק, אבל כן, היחידה שלנו מכירה את הייחוס הזה של חדירת מחבלים, ומתורגלת בסיטואציות האלה של לוחמה בשטח בנוי ולחימה בצוותים. פשוט הלחימה החמושה היא פחות משהו שאנחנו נתקלים בו ביומיום, וב-7 באוקטובר נתקלנו בו באינטסיביות שאף אחד לא ציפה לה, מן הסתם. תמיד כשדיברו איתנו על חדירת מחבלים, אז דיברו על חוליה שחודרת. אתה יודע, אתה מגיע למקום, אתה נלחם עם מחבלים, מסיים שם את הלחימה ועובר לעוד מקום. זה לא נגמר, אתה שומע על עוד דיווחים ועוד דיווחים, אתה אומר 'מה קורה פה?'".

אז איך יש זמן ל-MMA?

"אני מתאמן במקום שנקרא UFC Gym באר שבע, זה מקום שמתאמנים בו הרבה ספורטאים תחרותיים, זה אומר שיש גם אימוני בוקר וגם אימוני ערב, שש פעמים בשבוע. העובדה הזאת מאפשרת לי להתאמן לפני משמרת או אחרי משמרת. זה לא הכי אידיאלי תמיד, לפעמים זה קורה אחרי משמרת לילה, לפעמים אני מסיים אימון והולך למשמרת לילה, לא מתאושש ונח הכי טוב אחרי אימונים, אבל זה באמת מה שאני אוהב לעשות, והמשטרה גם יחסית מתחשבת ותומכת בדבר הזה".

במרץ, פחות מחצי שנה לאחר הטבח, יצא ארונוב לתחרות נוספת במנצ'סטר, אך כפי שהוא מגדיר - היא "לא הלכה כמו שצריך". "המוות של החברים וכל הסיטואציה עוד היו ממש טריים", הוא מסביר. "עליתי עם חולצה לזכרם של נופלי יס"מ נגב ועוד חבר מהמשטרה, שי אל קנפו, שנהרג בלחימה והכרתי אותו אישית. היה לי ממש חשוב להקדיש את הניצחון להם, אבל באותו קרב לצערי הפסדתי".

לאחר ארבעה חודשים נוספים, הגיע ארונוב להשתתף בתחרות ב-O2 ארנה בלונדון, שם התחרה מול קהל עוין. "ברגע שראו שאני יוצא לזירה עם דגל ישראל התחילו לשרוק ולקרוא קריאות בוז ולצעוק FREE PALESTINE וכל מיני דברים כאלה - זה רק הפך את הניצחון ליותר מספק", הוא מספר. ארונוב ניצח את יריבו הבריטי בחניקה. "גם לזירה עליתי עם דיסקית של החטופים ובראיון אחרי הקרב ישר שמתי את הדיסקית עליי. בחרתי להקדיש את הניצחון הזה לאחים שלי, אחים שלי לנשק, שנהרגו בלחימה ב-7 באוקטובר, שי אל קנפו, אוריאל אברהם ואלכסיי בודובסקי, ובתפילה לחזרת גופתו של רן גווילי. אני מתפלל להצלחתם של כוחות הביטחון וחזרתם הביתה של כוחות הביטחון והחטופים שלנו במהרה, בריאים ושלמים".

ארונוב נלחם תחת הארגון Cage Warriors, הארגון הבכיר באירופה ל-MMA. "אם להשוות את זה לכדורגל, אז זה ליגת האלופות", הוא אומר בגאווה, ומסביר כי כל ניצחון בקרב מקרב אותו לאפשרות להילחם על חגורה. "זה היה ניצחון חשוב כי הגעתי אחרי הפסד, וגם כדי להוכיח שאני עדיין שייך לעלית בתחום הזה".

ובקרב עצמו אתה מגייס מהכעס של 7 באוקטובר?

"בתוך קרב אתה צריך לנתק את הרגש כמה שיותר, כי מי שפועל מרגש הרבה פעמים עושה טעויות. ואני בקרב משתדל לנתק את הרגש מכל מה שקורה, אני מנסה להיות מאוד נוכח. ובאותה נשימה אני אגיד לך שלפני שאני נכנס לזירה אני מסתכל לשמיים, אומר 'שמע ישראל' ומדבר אל אחים שלי שנהרגו ומבטיח להם שאני אנצח. אז כן, הם תמיד בראש, וכן, תמיד יש רגש ואי אפשר לגמרי להתנתק מהרגש, אבל אני מנסה כמה שיותר".