בשנת 2022 הוענק במכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון אחד הפרסים הגדולים בעולם לחקר המים. הפרס הוענק במסגרת כנס המים - The Water Summit - יוזמה מקומית של ארבעה חוקרים, שאחד מהם הוא פרופ' עידו בר זאב, מיקרוביולוג ממכון צוקרברג לחקר המים בקמפוס שדה בוקר באוניברסיטת בן גוריון.
"ההתמחות שלי בעשור האחרון זה כל מיני דברים שקשורים לחיידקים ולעולם המים, בכל מיני תחומים", מסביר בר זאב. "אחד מהם זה הממשק בין מתקני התפלה למערכת הימית, כלומר להבין מה ההשפעה הסביבתית שלהם על הים, והפוך - מה ההשפעה הסביבתית על מתקני ההתפלה, על מי שמייצר לנו מים בישראל".
לפי בר זאב, היום פועלים בישראל חמישה מתקני התפלה גדולים, שמייצרים - נכון ל-2023 - כ-75 אחוזים ממי השתייה היום בישראל. "מאקוויפרים שואבים, מהכנרת כמעט ולא שואבים - משהו כמו בין אחוז לכמה אחוזים, שנשאבים לצורך תפעול המשאבות. מעבר לזה 75 אחוז מגיע מהים. תוכנית האב של מדינת ישראל כרגע מדברת שב-2030 כל מה שישראלים שותים יגיע מהתפלת מי ים". בקולו ניכרת גאווה כשהוא מספר: "גדלנו כולנו על זה שהמוביל הארצי מוביל מים מצפון לדרום, לנגב, אבל היום הוא מתהפך: המוביל הארצי מוביל מים מהמפעלים הגדולים צפונה. ועכשיו מקימים עוד שני מפעלים גדולים, אחד במרכז ואחד בצפון, שבכלל יזרים מים לכנרת. כל הקונספציות שלנו, הכל מתהפך".
התפלת המים מתבצעת במדבר, חקר הנושא מתבצע בקמפוס של אוניברסיטת בן גוריון - קצת משעשעת הניגודיות, לא?
"התשובה שלי אינטואיטיבית", אומר בר זאב. "יש לנו שני מכונים שהם סופר חזקים, אחד זה ביוטכנולוגיה של אזורים צחיחים, שזה מה שאתה אומר, ואקולוגיה של אזורים מדבריים, גם זה מובן מאליו - אתה מעלה פה עכשיו את הבעיות. ואז, שני מכונים שמסתכלים על פתרונות: אחד זה המכון לאנרגיה סולארית, והשני זה מכון המים. תחשוב, אנחנו גרים בתוך אי שמנסים לחשוב ביחד על פתרון - גם להבין את הבעיה, ובמקביל למצוא לה פתרונות". ואכן, המטאפורה לאי היא מדויקת: "במכון המים יושבים 20 חוקרים שכולם מוכוונים לחלוטין לחקר מים, זה משהו שנותן לנו יתרון עצום על מקומות אחרים", הוא מסביר.
"בעיית המים היא בינלאומית"
בעיית המים, לדברי פרופ' בר זאב, היא בינלאומית. "אני גדלתי על הסיפורים של אפריקה מתייבשת, יש את הפרצופים של הילד האפריקאי העצוב שסוחב מים, אז ההלם שלי הגיע מארצות הברית", הוא מספר. לדבריו, ב-2017 גילה כי ארה"ב - "שסופר רחוקה מבחינה סוציואקונומית מאפריקה" - נמצאת תחת משבר מים מהגדולים אי פעם. "2017, מייבשים כרמים בקליפורניה, והיום זה כבר התרחב לתוך היבשת. זה ממש שינה לי את התפיסה שחוסר מים מחויב שזה יהיה למדינת עולם שלישי".
ברוח זו ייסדו בר זאב ועמיתיו את כנס המים הבינלאומי. "זה נכנס לעולמות המגלומניים שלי, זו האמת", הוא אומר בחיוך. "צריך לתת קרדיט לדבר הזה לשלושה אנשים במיוחד: פרופ' נעם ויסברוד, פרופ' עמית גרוס ופרופ' מנחם אלימלך, שמגיע מאוניברסיטת ייל. הרעיון היה להביא את החוקרים הכי טובים שיש בעולם בנושא מים - כאלה שכאילו מתחרים על פרס הנובל של המים - לנסות להתוות את הדרך לדורות הבאים בנושא".
לאחר דחיות על רקע הקורונה, התקיים הכנס ב-2022. "במסגרת הכנס הענקנו את פרס צוקרברג לחקר המים. גם המכון שאני נמצא בו קרוי על שמו של צוקרברג, על שם רוי צוקרברג", הוא ממשיך.
לא על שם מארק...
(צוחק) לא, כולם שואלים אותי את זה. רוי צוקרברג הוא התורם של המבנה, עם המון חזון בנושאי מים בישראל, והוא מימן פרס לחקר מים למישהו או מישהי או לגוף כלשהו שתרמו תרומה משמעותית ברמה הגלובלית לחקר המים. הפרס הוא מהגדולים בעולם בנושא מים, על סך 60 אלף דולר".
יש בזה גם אלמנט ציוני, להביא ארצה חוקרים?
"מאוד, מאוד. יש הרצאה שאני נותן באנגלית, למה ישראל הפכה למעצמת-על בנושא המים. לדעתי הסיבה העיקרית שישראל הגיעה לאן שהיא הגיעה בנושא היא שבתקופתו של בן גוריון, הוא וקולגות החליטו שמים ייחשב משאב אסטרטגי. לא כקלישאה, כמהות. לדעתי, בעקבות זה נוצר המצב שאנחנו היום נמצאים כמדינה ללא תלות בטבע בשביל מים".
"החלטנו שאנחנו מוציאים את כל החבר'ה הבינלאומיים לטיול בן יומיים", מספר בר זאב, "אז הטיול לדוגמה הוא למצדה, ואיך במצדה הנצורים הצליחו להתמודד עם חוסר במים. ואז הולכים לים המלח ושם מדברים על מצוקת ים המלח למים - שהוא מתייבש, ואז עולים לירושלים ומסתכלים על נקבת השילוח ואיך ירושלים הצליחה להתקיים בתקופות של מלחמה בנושא של מים. כלומר מנסים להראות להם את ישראל, רק עם קונוטציה של מים. אתה יכול לחשוב על זה בתור ציונות, אני חושב על זה בתור שגרירות".
"אקוודור יושבת על סף יערות הגשם ועדיין יש להם בעיות מים"
ביטוי נוסף להיותה של בעיית המים בינלאומית ניתן לראות בעבודתו של בר זאב עם קבוצת חוקרים מאקוודור. "אקוודור יושבת במקום שהוא על סף יערות הגשם, ועדיין יש להם בעיות מים קשות בנושא של זיהום מאגרי מים", הוא מספר. "פרופ' סיגל אברמוביץ', ראשת המחלקה של מדעי כדה"א והסביבה, הניעה משלחת לאוניברסיטת USFQ באקוודור. יצאנו לייצר קשרים אקדמאיים עם האוניברסיטה. היינו שם שבוע, ושם הכרתי כמה חוקרים, וכשחזרתי לארץ התחלנו לייצר קשר אינטרנטי לגבי פתיחה של פרויקט משותף".
"נכון להיום יש שישה סטודנטים שהגיעו באוקטובר, שזה די מדהים. זה היה מאוד מאתגר בהתחלה. אנחנו נכנסים ל-7 באוקטובר כשאנחנו באמצע תהליכי הרישום. מהצד השני זה נשמע פשוט משוגע, והיינו צריכים איכשהו להרגיע אותם, אז עשינו עם הסטודנטים שנרשמו לפרויקט זום עם מישהי מפה, שהיא באה מדרום אמריקה, והיא הסבירה להם שהקמפוס מאוד קטן, מאוד שקט".
קושי מיוחד נרשם באמצע אפריל, אז שיגרה איראן מתקפה נרחבת לעבר ישראל. "תדמיין את האירוע של איראן: משפחות שנמצאות באקוודור שומעות שאיראן הולכת לירות עלינו מאות טילים. דמיין את הלילה, שסטודנטים מאקוודור, הם לא יודעים מה זה אזעקה. אזעקות נכנסות, שומעים פיצוצים באוויר כי היו יירוטים מעלינו. בוא נגיד שזה היה אירוע מכונן, ניסינו להכין אותם מראש, אבל בוא נגיד שמבחינת טיימינג זה תפס אותנו בטיימינג הכי גרוע שיכול להיות".
מצליחים לעבוד ככה?
"יש אתגרים... סטודנט אמריקאי עזב לתאילנד, לאבא שלו, וחזר אחרי שלושה חודשים. זה מאוד מאתגר. סטודנטים בסטרס, בצדק. אבל תכלס הפרויקט עם אקוודור מאוד הצליח"
הכלים שהם רכשו עברו כבר חזרה הביתה?
"כשאני אומר הצלחה, בשלב הזה, זה שסטודנטים לא נושרים, עושים קורסים ומסיימים אותם בציונים גדולים. אני אתן לך את הקונטקסט - היה לי סטודנט מווייטנאם שהייתי צריך ללמד אותו מה זה סנטימטר מעוקב. זו לא הצלחה. להגיד לך מה יקרה למשק המים האקוודורי, תראיין אותי עוד 15 שנה. זה תהליכים שהם הרבה הרבה יותר איטיים, איך שאני רואה את זה. אבל הסטודנטים הם סטודנטים טובים מאוד, אפשר לפרסם איתם מאמרים ברמה גבוהה מאוד. יש לנו דברים שאנחנו עובדים עליהם, נגיד תהליכים חדשים בהתפלה שאנחנו מנסים לפתח, אבל זה משהו שייקח זמן".
"אם עכשיו אצלי לומדים איך לספור חיידקים במים, ואת זה הם מעבירים לחוקר שלהם באקוודור והוא מתחיל לעשות את זה, זה מבחינתי העברת ידע. אלה הדברים שקורים היום. יש את הקלישאה הזאת עם הדייג והדגים - אנחנו מאמינים בזה".