תושבי באר שבע מתאחדים בנסיבות מצערות כאשר בשעה זו מובאת למנוחות אמא של נועה ארגמני, ליאורה ארגמני, אשר נאבקה במחלת הסרטן, לצד מאבק נחוש באופן יום יומי להשבת ביתה הביתה. ואכן לאחר שמונה חודשים זכו השניים להתאחד, ובכך להגשים את המשאלה האחרונה והחשובה ביותר של ליאורה.
יעקב ארגמני, בעלה של ליאורה ספד לה: "אמנם ידענו שהיום הזה יגיע, אבל בכל זאת שום דבר לא מכין אותך לפרידה מאדם שאתה אוהב. קיוויתי כל כך שתישארי איתנו עוד קצת. נלחמת כמו לביאה ולא וויתרת. עכשיו אני מבין שבחוכמה שלך המתנת לזמן הנכון, לזמן שנועה בבית. תודה על העצות החכמות, תודה שהיית שם בשבילי לאורך כל הדרך. תודה ליאורה שהפכת אותי לבן אדם טוב הרבה יותר. כולכם שמעתם על ליאורה שלי, אבל חשוב לי לחלוק איתכם איזה בן אדם מדהים היא ליאורה, אישה טובה, חכמה, חברת אמת לחיים. היא חינכה את נועה לערכים של אהבת האדם, כזו היא ליאורה, היה לה תמיד חשוב לפנות לכל אדם באשר הוא מתוך כבוד. אני מודה לקדוש ברוך הוא על הזמן שנתן לי להיות לצד ליאורה, מעל שלושה עשורים יחיד. ועכשיו כששערי השמים פתוחים אני מבקש אמא ואבא היקרים שמרו לי עליה. לך ליאורה אהובתי חכי לי כשאגיע ונמשיך לאהוב יחד לעולמים".
נועה ארגמני ספדה לאמה: "אמא שלי הבן אדם הכי יפה והכי חכם שהכרתי בחיים. אני עומדת פה היום ועדיין מנסה לעכל את כל מה שקרה בתקופה האחרונה. כנגד כל הסיכויים זכיתי להיות לצידך, לדבר איתך ולצחוק איתך. תודה לך שהחזקת מעמד כל הזמן הזה רק כדי שאוכל לראות אותך עוד פעם אחת, כדי שאבא לא יישאר לבד. תודה לך על 26 שנים היית מודל לחיקוי עבורי, הפכת אותי לבן אדם החזק שאני היום. הכלים שנתת לי כילדה קטנה הם כלים שלא אוכל לרכוש בשום מקום אחר, לימדת אותי להיות חזקה ועצמאית, תמכת בי ולא נתת לי לוותר. אני מבטיחה לך שאמשיך ללכת בדרכך, אני מבטיחה לך שאשמור על אבא ושאדאג לו כמו שאת דאגת לו ואהיה חזקה בדיוק כמוך. התבונה והשקט שלך תמיד ילכו איתי לעד. כמו שנהגת לומר לי כשהייתי קטנה אני אוהבת אותך עד השמים וחזרה".
ראש העיר, רוביק דנילוביץ' אמר: יעקב ונועה, משפחת ארגמני, אנחנו רוצים לומר לכם תודה. תודה ליעקב ולליאורה, תודה על אצילות הנפש ועל נדיבות הלב. נחשפנו אליכם כולנו, עם ישראל, באחת השעות הקשות למדינה האהובה שלנו ודווקא בשעות הקשות האלה, אתם הפחתם תקווה ברוח העם, בשעה שהעולם כולו נחשף לרוע האנושי אתם סימלתם את היופי שבנו, בשעה שבה ראינו עד כמה המחבלים הארורים רודפים שנאה, אתם תמיד הפגנתם אהבה. איפה שהיה ייאוש אתם תמיד נתתם תקווה. אני לא מכיר הרבה אנשים שחוו את הייסורים כפי שאתם חוויתם ונהגו כך, עשית את זה באהבה שלא יודעת גבולות. כפי שהגבולות לא הפרידו מעולם בינך יעקב לבין ליאורה, כך ליאורה קשרה את גורלה איתך ועם העם שלנו, העם והמדינה שלנו.
ליאורה כתובה בספר הזהב שלנו של העם היהודי בארץ ישראל. אף תסריטאי גם זה עם הדמיון הפורה ביותר לא היה יכול לכתוב תסריט כזה. כולנו האמנו והיינו מלאי תקווה השתוקקנו רצינו שנועה כבר תחזור הביתה ותחבק את אמא ואמא חיכתה לה כמו שכל המדינה חיכתה, אמא חיכתה עד נשימתה האחרונה. העיר באר שבע, מדינת ישראל מרכינים ראש בכאב גדול על לכתה של אמא, רעיה, אחות, בת, חברה שסימלה את היופי בעם. ברגע הזה נותר לכולנו לייחל ולהתפלל שכל החטופות והחטופים ישובו הביתה מהר למשפחות שלהם ושהחיילים שלנו שמגנים עלינו בגופם יחזרו בשלום. אדוני עוז לעמו ייתן אדוני יברך את עמו בשלום. יהי נשמתה צרורה בצרור החיים".