נערה שעברה להתגורר בבית אביה בגיל 14, במשך כשלוש שנים סירבה לכל קשר עם אמה. האם טענה שהאב הוא שגרם לניכור ההורי, וביקשה לקבל משמורת מלאה על בתה.
כבוד השופט א. ממן קיבל את טענות האם וקבע כי האב אכן גרם לניכור הורי. הוא ציין שהאב העביר לבתו מסרים שליליים על האם, ומנע ממנה להיפגש עם מטפלים שמונו על ידי בית המשפט.
בסוף ההליך המשפטי, בחלוף כשלוש שנים מתחילתו, השופט קבע שלא ניתן לכפות על הנערה לחדש את הקשר עם אמה, שכן היא מתנגדת לכך בתוקף. במקום זאת, הוא חייב את האב לשלם לאם פיצוי בסך 97,850 ₪.
השופט הדגיש שניכור הורי הוא תופעה חמורה הפוגעת קשות בילדים וקבע שצריך להחמיר עם הורים המשתמשים בילדיהם ככלי נשק במאבקיהם.
בית המשפט אמנם זיהה את העוול הנורא, הודה שהאב אחראי לניכור, אבל ידיו היו כבולות. חלפו שלוש שנים מתחילת ההליך, הנערה הייתה כמעט בת 18 ולא ניתן היה לכפות עליה קשר עם האם.
בית המשפט אומנם חייב את האב בפיצוי אבל זה לא יחזיר את השנים שאבדו וידי האם המושטות לחבק את בתה נותרו ריקות.
פסק הדין מהווה תזכורת לחומרת תופעת הניכור ההורי ולהשלכותיה ההרסניות.
ניכור הורי יש לזהות בניצניו ולפעול בהקדם. ללא התערבות מוקדמת במקרים של ניכור הורי, כמעט בלתי אפשרי ואף לא ניתן למנוע נזק בלתי הפיך לקשר בין הורים לבין ילדיהם.
הכותבת היא עו"ד ומגשרת נאוה אנקרי מלמד, שותפה ובעלים בחברת עו"ד קארו, אנקרי ושות' המתמחה בדיני משפחה.