כשמדובר בהפועל באר שבע, להצלחה שלה בעשור וקצת האחרונים יש שני שמות: אליניב ברדה ואלונה ברקת. בסדר אקראי. ברקת לא הייתה יכולה לעשות מה שעשתה בלי ברדה וברדה עצמו לא היה יכול להפוך למה שהוא היום בלי ההשקעה של ברקת, שאף ציינה לא פעם שאליניב הוא זה ששבר את תקרת הזכוכית בהפועל באר שבע ועזר לה להגשים את כל חלומותיהם של האוהדים. ושלה. יחד עם זאת, יומו הראשון של אליניב ברדה כמאמנה של הפועל באר שבע, היה גם תחילת סופו של אליניב ברדה בהפועל באר שבע. בכדורגל כמו בכדורגל, ביום שמאמן מקבל את משרתו, שעון החול מתהפך וזה רק עניין של זמן עד שהוא אוזל לגמרי.
במקרה של אליניב, כולם חשבו, היו בטוחים, כולל הוא עצמו, ששעון חול הוא למאמנים "רגילים". בתאוריה, לאליניב היה אמור להיות שעון משלו. ואולי היה לו. אבל הרי רק לא מזמן, כשנסיך לב אדום פרש ממשחק פעיל, טענה ברקת: "שואלים אותי תמיד, מיהו אליניב ברדה? ואני עונה מיד: אליניב ברדה הוא הפועל באר שבע". אז איך זה שפתאום זה ברדה מול ברקת והאוהדים האדומים נאלצים לבחור צד?
בצד של ברדה
כאמור, אליניב ברדה הוא לא עוד דמות בהפועל באר שבע, הוא הפועל באר שבע. הוא גדל כאן, הצליח כאן, הביא לנו גאווה מעבר לים והוא גם חזר לבירת הנגב כשהוא היה בשיא, כשהיו לו אופציות טובות יותר, כלכליות יותר. אופציות שאם היה בוחר בהן, אף אחד לא היה כועס עליו. אבל הוא חזר לבאר שבע והחזיר לה בגדול. הוא החדיר לה בעיקר את האמונה שהיא יכולה יותר. וגם עזר לה להשיג זאת.
במסיבת העיתונאים אחרי גמר הגביע מול פתח תקווה, אף ציין שהתוצאה לא אמורה להשפיע ושנשארו פרטים קטנים לסגור כדי שימשיך בבאר שבע גם בעונה הבאה. הרי גמר גביע ומקום שלישי לא יכולים להתפרש ככישלון, נכון? זה לא שהוא ירד ליגה כמו הפועל תל אביב או אפילו סיים בפלייאוף התחתון. האם היה צריך להוציא יותר? יכול להיות שכן. האם הקבוצה הייתה צריכה להיראות אחרת? בוודאי שכן.
אז למה בכל זאת ברדה ורבים מאוהדי הקבוצה הופתעו? כי גם אם יש צורך לזעזע את המערכת, יש דרך לעשות זאת. בכל זאת, "ברדה הוא הפועל באר שבע", אמרה ברקת. האוהדים הופתעו כי זו החלטה שמסמלת על ניתוק, יש שיגידו כפיות טובה, או התעלמות מההיסטוריה של הפועל באר שבע, שנכתבה רק לא מזמן, כשברדה מופיע ברוב הפרקים, כשחקן, כמנהל מקצועי וכמאמן. הוא זכה איתה בכול.
הם הופתעו כי רק לא מזמן, רק לפני עונה, ברדה נחשב למאמן העונה וגם בעונה האחרונה, בחודש האחרון, הוא לא איבד את חדר ההלבשה ויותר מכך, רוב האוהדים עדיין איתו. הם הופתעו כי הדרך להיפרד מהסמל הכי גדול שלה, לא הייתה דרך של מועדון גדול. הם הופתעו כי אם באר שבע הייתה מנצחת בגמר, כנראה שברדה היה ממשיך. הופתעו בגלל שלטענתם רן קוז'וך שנבחר להחליף אותו, לא באמת "שם גדול" יותר, לפחות לא על הנייר. אבל הם בעיקר הופתעו כי המועדון נפרד מהסמל הכי גדול בהודעה לקונית, כלאחר יד, כאילו היה מדובר בעוד שם גנרי שבא והולך.
אפילו ארגון האוהדים של באר שבע, בצעד חריג יצא נגד הבעלים, "את הראש, את האשמה", כתבו. "במקום לתת תקציב לשחקנים, החלטת להביא מישהו שיגיד לך אמן. הכרזת היום מלחמה על קיומו של המועדון. נגמרו ימי החסד שלך". כמה מאות אוהדים אפילו הגיעו לביתו של ברדה להפגין תמיכה והוא יצא אליהם בדמעות.
רבים לא זוכרים, אבל אליניב ברדה כלל לא רצה להיות מאמן. היה לו נוח בתפקיד המנהל המקצועי, אך הקבוצה הייתה זקוקה לו והוא, שוב היה שם. תחילה כמאמן זמני שנאלץ להציל את המועדון אחרי שרוני לוי פוטר ולשקם את ההריסות שלוי השאיר אחריו בכל מה שקשור ביחסי אוהדים-מועדון, רגע לפני שבאר שבע הודחה מגביע המדינה ולאחר מכן, כשהצליח יותר מהמצופה עם זכייה באותו גביע, נקרא שוב כדי להפוך את המינוי לקבוע. בחוזה שלו אף דובר שאם יסיים את תפקידו כמאמן, יחזור להיות מנהל מקצועי. שתי עונות וחצי אימן אליניב ברדה את הפועל באר שבע בקדנציית אימון שהתחילה במשחק גביע מול מכבי פתח תקווה ונגמרה במשחק גביע מול מכבי פתח תקווה. מתוכן עונה וחצי יותר ממוצלחות והעונה... טוב תלוי איך מסתכלים על זה.
"מקום שלישי וגמר גביע זה אפילו לא קצת כישלון של אליניב", אומר הפרשן ושחקן העבר אורי אוזן. "זו לא הצלחה בניגוד לשנה שעברה, שהייתה מאוד טובה בעיני, אבל זו עונה טובה ביחס למה שיש בבאר שבע. כמובן שזכייה בגביע הייתה מפצה על זה. והגמר גם לא היה טוב. אליניב לא ניהל אותו טוב, לא הכין אותו טוב והוא יודע את זה. כמו שהוא ניהל מצוין את הגמר הקודם, הפעם הוא טעה, אבל זה קורה לכל מאמן. זה קרה לפפ גווארדיולה בגמר הגביע האנגלי, אז זה גם יכול לקרות לאליניב. זה רק משחק אחד. אם אני שם את הגמר בצד, באר שבע עשתה את המקסימום שהייתה יכולה העונה בעיני", הוא אומר וממשיך: "לא מבין למה מדברים במושגים של כישלון כי הפועל באר שבע היא הקבוצה השלישית בגודלה בליגה", לדבריו. "הייתה לה ריצה יפה מאוד באמצע העונה, הוא קידם שחקנים כולל שחקן מקומי שזה בכלל 'נס רפואי' במקרה של באר שבע, והגיע לגמר גביע. אפשר להגיד שהעונה הייתה פחות טובה אבל לא כישלון. אם ההחלטה מסתמכת על גמר הגביע, ככה לא מודדים מאמן. אם היה מסיים במקום השני, העונה הייתה מוצלחת, אבל המקום השלישי זה המקום הריאלי של באר שבע. להיפך, הדרך שבה הוא התאושש מפתיחת העונה הזו, הייתה אחד ההישגים הכי מרשימים בעיניי".
לטענתו, "אף פרידה לא נעימה, בטח למישהו שהוא הרבה מעבר לשחקן או מאמן במועדון הזה. הוא הפנים של הפועל באר שבע ושל ההצלחה שלה. היו אילוצים בפרידה וזה אולי לא נראה טוב, אבל בסך הכל זה בסדר, הוא סיים את תפקידו וזה יכול לקרות. זה לא נעים לשני הצדדים, אבל זה חלק מהמקצוע. אני יכול להבין את שני הצדדים בסיפור הזה".
בצד של אלונה
אם לסכם את הפרידה במשפט אחד, מזווית הראייה של אלונה ברקת - אז הרי שאין אדם שהוא גדול יותר מהמועדון. אבל אלונה עשתה זאת בפוסט ארוך שמנסה להבהיר את הדברים: "אוהדים יקרים, ביום שישי קיבלתי את ההחלטה הקשה ביותר שלי במועדון בקשר להמשך דרכו של אליניב ברדה, האגדה וסמל המועדון", ניסתה הבעלים להסביר השבוע. "כולכם יודעים היטב שהקשר ביני ובין אליניב הוא הרבה יותר מקשר בין בעלי קבוצה למאמן, וקודם לכן גם כאיש צוות וכקפטן. אליניב כתוב באותיות זהב בדפי ההיסטוריה של המועדון ולא בכדי", כתבה נשיאת הפועל באר שבע, שמצד אחד ניסתה להסביר את הסיבה לסיום דרכו במועדון, מצד שני זו הייתה הדרך שלה להתגונן ולהגיב לביקורת האוהדים נגדה בשאר הנושאים שצפו לאחרונה על סדר היום.
"לצערי, במהלך החודשים האחרונים ובמיוחד לאחר ההודעה על אי הארכת החוזה, הלכו והתעצמו ברשתות ובכלי התקשורת השונים מספר טענות נגד המועדון ונגדי באופן אישי", פתחה ברקת והוסיפה: "הבעלים הקמצנית הפסיקה להשקיע במועדון ולכן הצוות המקצועי לא מקבל תנאים להצליח ומוציא מים מהסלע. בתקציב כזה אי אפשר להתחרות עם מכבי תל אביב ומכבי חיפה. הגיע הזמן שהבעלים תלך הביתה".
"אני לא אוהבת לדבר על גודל ההשקעה שלי במועדון, אבל הפעם אחרוג ממנהגי", ציינה ברקת שלדבריה ב-3 העונות האחרונות הוציאה מכיסה הפרטי כ-58 מיליון ש"ח, מתוכם 22 מיליון ש"ח רק בעונה האחרונה. "לא רק שלא הפסקתי להשקיע, האמת היא הפוכה. תקציב המועדון בעונה האחרונה עמד על 68 מיליון ש"ח, כאשר 37 מיליון ש"ח מתוכו הוקצו לשכר שחקנים וכללו גם פיצויים לשחקנים שלא התאימו מקצועית. זהו התקציב השלישי בגובהו בליגה ונמצא בפער מאלו שתחתיו, כולל ממכבי פתח תקווה, לה הפסדנו בגמר (עקצה ברקת), ובאופן כללי הוא שווה בדיוק לממוצע המועדון בעשור האחרון".
לטענתה, "ההפסד בגמר הגביע הוא לא רק הפסד של תואר, אלא הפסד של הזכות החשובה לשחק בליגה האירופית, דבר שיש לו משקל עצום מקצועית, כלכלית וגם פגיעה בדירוג המועדון". בנושא התחרות מול הגדולות, ברקת ציינה את הפערים הכלכליים, אך גם הזכירה שעם הפערים האלה באר שבע זכתה בשלוש אליפויות, שני גביעים והעפילה כמה פעמים לשלב הבתים באירופה. "מבחינתי, רוח המועדון שלנו ש'הכול אפשרי' תמיד עשתה את ההבדל". ברקת ציינה באופן ברור כי "שחקנים ואנשי צוות מקצועי בהפועל באר שבע באים לפה כדי להתמודד על כל התארים, להסתכל לכל קבוצה בלבן שבעיניים וללכת עד הסוף. כך היה וכך תמיד יהיה בתקופתי. אני לא מאמינה בשאיפה לבינוניות".
בהמשך ציינה עבור אוהדים שמבקשים שתעזוב, כי במשך שנותיה במועדון לא קיבלה "ולו הצעה אחת מאף רוכש או שותף פוטנציאלי", וכי היא מתחייבת "שכל מי שיגיע וירצה ברצינות את זכויות הניהול יקבל מועדון מסודר ונקי מחובות. אני אוהבת את הפועל באר שבע ותורמת את חלקי באהבה גדולה".
בנושא הפרידה הלא מכבדת, הסבירה הבעלים כי היא מודעת שרבים מהאוהדים לא אהבו את העיתוי וההודעה הלא מכבדת ואף הצדיקה אותם. "אלא שהעיתוי נגזר ממועד האופציה שפקעה ביום שישי ה-31.5. גם את ההודעה הלקונית לא רציתי ולא דמיינתי. היא נכפתה על המועדון. כולנו יודעים ששום פוסט ושום מלל אינם יכולים להודות או לסכם את תרומתו של אליניב להפועל באר שבע. אליה היה ויישאר אגדת מועדון והדלתות תמיד יהיו פתוחות בפניו".
אלא שפוסטים של ברקת לחוד ומציאות לחוד ולמרות שהצטערה על ההודעה הלקונית, למחרת המועדון הוציא הודעה לקונית נוספת ובה כמה תמונות ו-9 מילים: "תודה על כל מה שנתת לנו, נסיך לב אדום", נכתב והאוהדים מיהרו להגיב. אחד מהם ציין: "כותבת פוסט כמו אגדה של פסח אחרי שקיבלה ביקורת על המהלך המסריח שעשתה. באותו פוסט טוענת שלא אמרה תודה לאליניב כמו שצריך בגלל חוסר בזמן (זה באמת קשה לנסח משהו מכובד בטח כשידעת מראש שאת נפרדת ממנו), ואז מוציאים לו פוסט פרידה באינסטגרם של שורה אחת מסריחה עם כמה תמונות. אחרי זה תשאלו למה יש אוהדים שלא מאמינים לדברים שהיא כותבת ואומרת. ליבה ופיה לא שווים".
אותו אוהד לא הבין "מה הבעיה להיפרד כמו שצריך מהסמל הכי גדול שהיה כאן ומישהו שהלך איתך דרך ארוכה 11 שנים ויש לו מניות יותר מכל אחד אחר בהצלחה המקצועית ובשינוי שחל על המועדון מאז שחזר? לא יודע מה אני יותר, כועס או מאוכזב".
הרבה תיאוריות הועלו ועוד יסופר אודות "הפיטורים" של אליניב, אך האוהדים לא מבינים שמי שמכיר את ברקת, יודע שגם היא לא יודעת אם היא כועסת או מאוכזבת מאליניב עצמו. הרי היא כתבה בפוסט מפורשות שכל איש צוות שמגיע להפועל באר שבע בא להתחרות על כל התארים.
כשרוני לוי פוטר מבאר שבע, אחד האנשים המקורבים ביותר אליה הסביר כי "אפשר להגיד לאלונה הכל, אבל אל תגידו לה שהיא לא יכולה לזכות באליפות". ובכן, אולי זו הסיבה המרכזית לדרמה במועדון: לא רק שאליניב אמר לה את זה, הוא אמר את זה לפחות פעמיים, כשהפעם השנייה הייתה בפומבי במסיבת העיתונאים. היא רוצה למכור קבוצה תחרותית, שרצה לכל התארים והוא מכריז בסיום העונה כי המטרה הייתה העפלה לאירופה. אגב, בתחילת העונה, לפני המשחק הראשון בגביע הטוטו, אליניב ציין כי המטרה היא לקפוץ עוד מקום אחד ביחס לעונה הקודמת, שהסתיימה במקום השני.
ראן קוז'וך, ראן?
אם עצם הפרידה מאליניב הייתה סיבה מספיק טובה לפילוג בבאר שבע, אז הרי שמינויו של רן קוז'וך ליורשו של ברדה, העמיקה אותו וחובת ההוכחה כרגע היא על ברקת. מצד אחד, המאמן זכה בגביע המדינה על חשבונו של ברדה ונחשב לפוטנציאל גדול, ויש שיזכירו את תחילת דרכו של ברק בכר באימון כהסבר לצעד של הנשיאה. תומכי המהלך יציינו גם שברדה ניצח את קוז'וך רק בהתמודדות אחת ביניהם מאז שהאחרון הפך למאמן ראשי.
הפרשנים בצד של ברדה יציינו שזה מאמן שרק השנה פוטר ממכבי נתניה אחרי שהייתה בתחתית וגם את מכבי פתח תקווה הוביל לפליאוף התחתון. "איך קוז'וך זה שדרוג לברדה?", תהו רבים מהאוהדים. "גם אם ברק בכר היה חוזר, הוא לא היה עושה יותר מאליניב בנתונים הקיימים", אומר אורי אוזן. "הוא לא יכול. כל המועמדים לבאר שבע הם מועמדים ראויים, אבל אם הציפיות זה אליפות או מקום שני, זה לא ריאלי".
אוזן "לא חושב שצריך לקחת צד, אבל כן חושב שזו החלטה לא פשוטה. זו ההחלטה מורכבת, כי אני לא יודע מה היה טיב היחסים, מי קבע מה ומה היו הציפיות. אלונה החליטה אבל אליניב הוא לא עוד מאמן בבאר שבע. מאמנים פחות מזוהים עם אליניב נשארו במועדון אחרי עונות יותר גרועות, ומאמנים עזבו אחרי עונות טובות יותר, זה הכדורגל. להחליט לפטר אחד כמו ברדה זו החלטה מורכבת, בטח אם מסתכלים על כל התקופה שלו, לטעמי היא מאוד מוצלחת. הוא הצליח להוציא הרבה יותר ממה שהסגל שלו אמור לתת. לבאר שבע יש בעיה שהיה ברור שהיא תגיע אליה וזו בעיית מדיניות. היא עשתה טעויות מאוד קשות בשנים הטובות שלה שהשפיעו על עתידה. הם לא חשבו קדימה, ואם הציפיות נכון לעכשיו הן לסיים כאחת משתי הראשונות בארץ, אין לזה היתכנות. אני באמת חושב שאלונה משקיעה כסף, אבל היא יכולה לטעון כמה שהיא רוצה שהמטרה ללכת על כל התארים, אין לזה היתכנות כרגע. הפועל באר שבע צריכה לעשות חשיבה מחדש, בעיקר בהיבט של מחלקת הנוער, כי זו טעות שהם משלמים עליה מחיר כבד. כל עוד יש הגבלת זרים וגם קשה להביא זרים איכותיים בתקופה הזו לארץ, מעבר לבחירת הזרים שלה שלא משהו, איך יתמודדו מול מכבי תל אביב ומכבי חיפה?", הוא שואל.
"אוהדי הפועל באר שבע צריכים לקום כל יום ולהגיד תודה רבה שאלונה היא הבעלים של הקבוצה, היא הביאה המון כסף מהבית, הביאה תארים וראיתי את הקהל של באר שבע בגמר, זה היה מופע יוצא מהכלל. באר שבע זה אחד משלושת המועדונים הגדולים בארץ כיום ואלונה החזירה את הגאווה לדרום, אבל גם היא עושה טעויות. אני לא מדבר כרגע על ברדה, אלא בעיקר על ההזנחה של מחלקת הנוער, שבשנים הקרובות הפועל באר שבע תשלם מחיר כלכלי על זה. מצד שני, אוהדי הפועל באר שבע לא היו מתחלפים עם אף קבוצה אחרת חוץ ממכבי תל אביב או מכבי חיפה. אלונה היא המתנה הכי גדולה שבאר שבע קיבלה".
לדברי ראובן עטר, שחקן העבר, אגדה במכבי חיפה, צריך להסתכל על זה אחרת: "לפני הכל, אני חושב שאם לא תצפה, גם לא תתאכזב", אומר עטר. "במקרה הספציפי של ברדה, הוא עשה בבאר שבע 11 שנים וזה מכובד מאוד. אין פה בכלל מה להתלונן, כי מתישהו זה היה אמור להסתיים וזה לא הסתיים בפיטורים באמצע עונה או בפיצוץ גדול. נגמר החוזה ולא הוארך, וזה מתקבל על הדעת".
לטענתו של עטר, כמו שברדה נתן הרבה לבאר שבע, הוא גם קיבל ממנה המון. "הוא גדל בבאר שבע והתחנך כשחקן ואפשר להגיד שבאר שבע גידלה אותו גם כמאמן, והעתיד עוד לפניו. כמו שהוא יצא כשחקן ובהמשך התקדם לחו"ל, הוא קיבל את בית הספר שלו כמאמן בבאר שבע ויכול לצאת ולהתקדם שוב. השנים שלו כמאמן ביחס לציפיות היו שנים טובות, הוא למד ועכשיו - צא לדרך ותפרח. תתקדם. אני גדלתי וחונכתי כשחקן במכבי חיפה, כמאמן קיבלתי את הבמה והחינוך במכבי נתניה, אני יכול להתלונן על חיפה או נתניה אחרי כל מה שקיבלתי שם? ברדה קיבל את הבמה הכי טובה כשחקן וכמאמן בבאר שבע, שם הוא למד ויכול לאמן בכל קבוצה אחרת בארץ ואולי גם בחו"ל. עכשיו הוא צריך לצאת לדרך חדשה. יש שלבים שנפרדים, ואני לא אופתע אם ברדה יחזור מתישהו.
עטר רואה את המהלך ככזה שייטיב עם ברדה. "הייתה בבאר שבע תחושה של צורך בשינוי. רואים את זה. גם מבחינת התקציבים, גם מבחינת רוח הקבוצה. הכול השתנה ורואים את זה מבחוץ וכנראה שזה שינוי שהיה צריך לקרות. זה יעשה טוב גם לברדה שעוזב בראש מורם. אם אליניב היה בעמדה שמשחררים אותו והיית אומר מי ייקח אותו, זה משהו אחר. אבל אם הייתה היום עמדה פנויה באחד המועדונים הגדולים, הוא היה המועמד הראשון, וזה אומר הרבה על שני הצדדים.
בצד של מי אתם?
"כמה אפשר? 11 שנים זה הרבה. אני אימנתי בנתניה 10 עונות, 9 מתוכן ברצף. מתישהו זה אמור להיעצר. לא בהכרח בכישלון. אני עזבתי את נתניה בשיא, כי עברתי למכבי חיפה. קריירה של מאמן, אוי ואבוי אם היא רק בקבוצה אחת. לאמן בבית"ר זה לא כמו לאמן בנתניה ולא כמו לאמן בבאר שבע, ומאמן צריך ללמוד להתמודד עם הכול. זה חלק מהשיעורים שצריך לעבור כדי להיות מאמן טוב יותר", מסכם עטר.