קבוצת הכדורסל של הפועל 'אלטשולר שחם' ב"ש/דימונה שרדה מותחן במחזור האחרון של העונה, ותשחק גם בעונה הבאה, השביעית ברצף, בליגת העל. מה שעבר העונה על האדומים מהדרום שווה לפחות סדרת מתח אחת בנטפליקס, החל מהפרידה הכואבת מליאור ליובין, דרך מלחמת 'חרבות ברזל', וכלה בסאגה הבלתי נפתרת של יש יורדות או רק עולות.
אפילו האימא של המנכ"ל תומר ירון, לא הצליחה לפענח את תעלומת היעלמו של הבן ממפגשים משפחתיים בחודשיים האחרונים. "ניסיתי להסביר לה למה לא הצלחתי להחליף איתה אפילו מילה אחת בזמן האחרון. מי שלא בתוך הדבר הזה שנקרא ספורט מקצועני וחווה סיטואציה כזו של להילחם עד לרגע האחרון נגד הירידה, לא יכול להבין. מבחוץ זה נראה בסך הכול ספורט, כדורסל ופרופורציות, והכול נכון, אבל כשאתה נמצא בתוך הדבר הזה, זה משהו שאני לא יכול להשוות אותו לשום דבר שאני חוויתי בספורט. אולי זה יישמע דרמתי וקיצוני, לא חושב שחוויתי רכבת הרים כזו אי פעם. אני יודע גם מה הייתה התחושה של האנשים סביבי, ובתור מועדון אתה צריך בסוף לקום, להרים את עצמך ולהגיע יומיום, למרות שלפעמים זה הדבר האחרון שבא לך לעשות, ולהיות חזק ולחזק כדי שהשחקנים יראו שיש איזושהי עוצמה, אמונה ולכידות בתוך המעטפת. אתה לא תמיד מאמין. יש רגעים שאתה אומר - בוא נתחיל להכין את תוכנית ב', מה קורה הלאה, איך בונים, מה מביאים, את מי מביאים. כמות הרשימות שמחקתי השבוע מהטלפון משמות של שחקנים וכל מיני תוכניות ומשמעויות ונגזרות כלכליות. אני מעריך שכשאתה לא 'שכיר חרב' של המועדון, ואתה חלק משמעותי בהקמה שלו, בהתקדמות ובהתפתחות שלו, בטח כשזה מנגנון רחב עם מספר שלוחות, ומבין את ההשלכות של ירידת ליגה, אז אתה לוקח את הדברים הרבה יותר קשה".
והוא ממשיך: "זו הייתה עונה שהכול קרה בה - ליאור ז"ל, שהסיפור הזה השפיע על אנשים בצורה עמוקה. משהו שהכניס איזושהי פרופורציה לדברים. קצת מצחיק להגיד, אבל מה שקרה, יש לו חלק מאוד גדול בנקודה שהגענו אליה. קצת מוזר להגיד בגלל מה שקרה לליאור. מצד שני, בגלל הרוח שלו והרצון של כולנו להצליח בשביל ליאור, זה גם מה שבסופו של דבר הוציא אותנו מהבור הזה. אני יכול להגיד שברמה האישית, ואני לא בן אדם של אמונות וטקסים, מצאתי את עצמי 'מדבר' עם ליאור העונה הזאת מאות פעמים ברמה היומית... קם בחמש בבוקר ולא יודע אם זה חלום או מציאות, דמיון, תקווה ופתאום מדבר עם ליאור, שיחות. אני יודע שזה נשמע הזוי... הרגשנו שליאור איתנו בהרבה מאוד רגעים ברוח שלו, ובסוף, כמה שזה אבסורד, לליאור חשוב מאוד בהישארות שלנו בליגה ובהתמודדות שלנו בסיטואציה המטורפת הזו שנכפתה עלינו".
אני מניח שגם למלחמה יש השפעה על מה שעברה הקבוצה.
"הרבה פעמים אתה נמצא באיזו נקודה שאתה חסר אונים, אין לך מה להגיד - כטבמ"ים מאירן. אתה לא יודע איך יגיבו השחקנים הזרים, אין לך מושג מה יכול להיות. סביר להניח שבעוד 8 או 10 שעות הזרים כבר לא יהיו כאן, וזו תהיה הנגלה השנייה של זרים שעוזבת. אתה מחכה שזה יקרה, ואז מה? זה כל הזמן להגיב, אתה לא באמת יכול לעשות הרבה עם הדבר הזה. פתאום, אחרי הרבה חודשים הייתה אזעקה בבאר שבע, ואתה דואג לילדים שלך ולמשפחה שלך שיכנסו לממ"ד ויש לך בנוסף 14 'ילדים' שצריכים יחס אחר, עבורם זה קשה ומורכב ביותר. יש שניים שחוו כאן את השבעה באוקטובר (ג'קינן גאנט וגרנט שרפילד), כל פיפס הכי קטן מקפיץ אותם. וזה בקבוצה הבוגרת שבליגת העל. יש גם קבוצת נשים עם שחקנית אמריקאית. צריכים להבין, כל אזעקה קופץ איתות גם בארה"ב, הם מחוברים לאפליקציות, אז אתה מקבל טלפון מהסוכן, מהאימא, ויש לך מתאזרחים במכבי דימונה, שהיא קבוצת הפיתוח שלנו. מהאימא של המתאזרח שלך מדימונה, ששמה את הילד בידיים שלך עכשיו. זה כל הזמן להתעסק עם זה, כולנו. זה לא נורמלי מה שחווינו כאן העונה. תוסיף עוד 5-4 שחקנים שהם חיילים, שפתאום כן יוצאים, לא יוצאים מהבסיס. נכון שהם ספורטאים פעילים ומצטיינים (גלעד לוי, רון ציפר, יואב ויטלם, עמית שלף) ויש גם שחקניות בקבוצת הבוגרות, אבל בסיטואציה כזאת אף אחד לא מתחשב בדברים האלה. שלא לדבר על גיא עלוש, שאביו דני ז"ל, נפל בעת מילוי תפקידו. וגם בוגר מחלקת הנוער שלנו חן קראוניק, שאביו אריק ז"ל (הרבש"צ של קיבוץ בארי) נרצח בשבעה באוקטובר. גם הפסיכולוגית של המועדון, אופק בנאקוט היא מקיבוץ בארי. זה נגע בהרבה אנשים, גם בנו. וצריך היה בדרך לא דרך להמשיך בשגרה, עבור אותם 1,000 ילדים שמסתכלים עלינו, ונחשפו למראות הקשים, ויש ילדים שהשכול פגע בהם והגיע הכי קרוב אליהם, כולל ללוות, להקשיב, לתמוך, לחבק ולעודד. ובתוך כל זה", מוסיך ירון, "אתה נלחם ספורטיבית על לגיטימציה של בכלל להישאר ולשחק בצורה סבירה, ובנוסף המלחמות המצחיקות האלה על מי נפגע יותר ולמה - גליל ואילת, וכן להקפיא ירידות ולא להקפיא ירידות, וכל מיני מאבקים הזויים".
אולי הייתם צריכים להעמיד בראש הפירמידה המקצועית מאמן עם ניסיון יותר מוקדם?
"אני לא חושב. אסור לשכוח שיואב שמיר נכנס לסיטואציה מאוד מורכבת. לא הצלחנו להביא לו את השחקנים שרצינו לצרף לקבוצה, כי זרים לא הסכימו להגיע לבאר שבע בגלל הקירבה לרצועת עזה. כל אמריקאי שרוצה להבין, פותח מפה ורואה שהעיר שלנו "is next to the conflict" (קרובה לאזור העימות), ולא רוצה להגיע. 14 שחקנים עם חוזים חתומים בתקופה של יואב לא הגיעו בגלל המצב. הייתה תקופה ששיחקנו רק עם 2 זרים. להגיד שנעשו טעויות? בטוח שבנקודות מסוימות היינו יכולים לפעול אחרת, אבל באופן עקרוני אנחנו שלמים עם הדרך שבה פעלנו, אני לא חושב שהיינו יכולים לעשות הרבה אחרת".
מה הייתה התרומה לקבוצה עם חזרתו של קריס?
"הגעתם של מייק לואיס (12 משחקים, 5 ניצחונות) ושל קריס בנקסטון (7 משחקים, 4 ניצחונות) שינתה את הקבוצה שעד אז צברה 4 ניצחונות ב-18 משחקים, והפכה אותה מקצועית, הרבה יותר דומה למה שליאור ודניאל רביץ בנו בקיץ. קריס מדהים, ואם לא יקרו לו תקלות בדרך, הוא יגיע למקומות שכולם ייזכרו שהיה פעם בהפועל באר שבע. בתור שחקן שהוא רוקי, איך שהוא משתפר מאימון לאימון, כשהוא חי את המשחק, והפוטנציאל שלו עצום, אין הרבה שחקנים עם התכונות שיש לקריס. זכינו בו ואני רק יכול להגיד תודה שהיה אצל יאניס קאסטריטיס באריס סלוניקי, שאגב היה קרוב להפועל באר שבע לפני שליאור ליובין חתם. אני חושב שהוא עשה עם קריס עבודה אדירה שחזר אלינו הרבה יותר בשל מהשחקן שהיה אצלנו בטרום העונה, והוסיף לנו מימד שהיה מאוד חסר לנו. גם מייק עם הניסיון שלו באירופה, הגיע למאבקי ההישרדות עם יכולת מנטלית חזקה, ועזר לנו מאוד. אגב, לשניהם יש חוזה לעונה הבאה. מקווה מאוד שגם יממשו אותו, בסוף גם עליהם יש לחץ עצום לא לחזור לישראל. קריס חזר לישראל לבד, בלי בת הזוג והילדה שלהם וימים יגידו מה יהיה הלאה".
ושוכמן...
"אחרי הניצחון, והבטחת ההישארות, הקבוצה יצאה לארוחה ואירוע סיום צנוע. לא רצינו להשאיר כאן את הזרים יותר מדי, ובבוקר כבר עלו על טיסות. אחרי שכולם התפזרו, ישבתי כמעט עד הבוקר עם שוכמן ועם נטע, ואז שוכמן אומר לי - אתה יודע ממי קיבלתי את ההודעה הראשונה אחרי הניצחון? עניתי שלא, והוא אמר לי - מאוהד כהן. הוא כתב: 'תודה ששמרת לי על המועדון'. הוא כמו שחקן בית, יש לו לב ענק. ואם דיברנו על 'שחקני בית', אז גם נטע סגל, שזו עונתו הרביעית במועדון, הוא שחקן בית לכל עניין ודבר. כמו בן אייזנהארט. בן אמנם לא שיחק העונה במועדון בגלל כל מיני עניינים שקשורים לתקנון, אבל בשבועיים האחרונים, אחרי שסיים את העונה עם אליצור אשקלון, הוא נמצא פה כל אימון כדי לחזק את השחקנים וגם אותנו. מבחינתי, אלה האנשים, בלי לפגוע באחרים, אבל בסוף, כשאתה הולך לקרבות המכריעים, אלה האנשים שאתה רוצה לידך".
למי יש חוזים לעונה הבאה?
"רועי פריצקי, סם איוריו, איירה לי (מושאל לקבוצה בניו זילנד), עומרי שלף, יואב ויטלם, ניתאי טפרברג (שלושתם אצל אלעד חסין בסגל הנבחרת האולימפית). גאנט לא מחזיק בחוזה לעונה הבאה. בימים הקרובים נבין מי ממשיך ומי לא. לאורן אהרוני יש חוזה לעונה הבאה. נשב ונשמע מה הרצונות שלו. אני מעריך שיהיו פתרונות. יש מנהל ספורטיבי שמנהל את כל האופרה הזו ברמה המקצועית שאני מעריך שימשיך. רוצים שהוא ימשיך, חושב שגם הוא רוצה להמשיך. אם אורן ימשיך, סיכוי גבוה מאוד שגם יואב ימשיך. בצוות המקצועי אני לא רואה זעזועים, יניב רבינס ממשיך. אלמוג רשף ממשיך. נראה מה יהיה עם המאמנים הזרים - מאמני הכושר".
ומשהו לסיום?
"אני שמח בשביל הבעלים כפיר ארזי. מגיע לו כל הקרדיט על האיפוק והסבלנות, כשגם כלכלית הייתה עונה מאוד מאתגרת, חלק גדול מהכספים הגיע באיחור, חלק עדיין לא (ממשרד הספורט), ובכל זאת העניינים התנהלו כפי שצריך. בסוף מגיע לו הדובדבן".